תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קל״א

א׳ מִגְמָר נָמֵי לָא תִּגְמְרוּ מִינֵּיהּ – דְּאֵין לַדַּיָּין אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת.

ב׳ בָּעֵי רָבָא: בְּבָרִיא הֵיאַךְ? כִּי קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה – בִּשְׁכִיב מְרַע, דְּבַר אוֹרוֹתֵי הוּא; אֲבָל בְּבָרִיא – לָא; אוֹ דִלְמָא אֲפִילּוּ בְּבָרִיא נָמֵי?

ג׳ אֲמַר לֵיהּ רַב מְשַׁרְשְׁיָא לְרָבָא: תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר לוֹ רַבִּי נָתָן לְרַבִּי: שְׁנִיתֶם מִשְׁנַתְכֶם כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה! דִּתְנַן: לֹא כָּתַב לָהּ ״בְּנִין דִּיכְרִין דְּיִהְוֹין לִיךְ מִינַּאי, אִינּוּן יִרְתוּן כֶּסֶף כְּתוּבְּתִיךְ יוֹתֵר עַל חוּלַקְיהוֹן דְּעִם אֲחוּהוֹן״ – חַיָּיב, שֶׁתְּנַאי בֵּית דִּין הוּא.

ד׳ וְאָמַר לוֹ רַבִּי: ״יִסְּבוּן״ תְּנַן.

ה׳ וְאָמַר רַבִּי: יַלְדוּת הָיְתָה בִּי וְהֵעַזְתִּי פָּנַי בְּנָתָן הַבַּבְלִי – אֶלָּא דְּקַיְימָא לַן: בְּנִין דִּכְרִין לָא טָרְפָא מִמְּשַׁעְבְּדִי; אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ ״יִסְּבוּן״ תְּנַן, אַמַּאי לָא טָרְפָא מִמְּשַׁעְבְּדִי? אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ: ״יִרְתוּן״ תְּנַן.

ו׳ מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאִית לֵיהּ הַאי סְבָרָא – רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה, וּשְׁמַע מִינַּהּ אֲפִילּוּ בְּבָרִיא.

ז׳ אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: בֵּין לְמַאן דְּאָמַר ״יִסְּבוּן״, וּבֵין לְמַאן דְּאָמַר ״יִרְתוּן״, הָא אֵין אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם!

ח׳ וַאֲפִילּוּ לְרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר: אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, הָנֵי מִילֵּי לְדָבָר שֶׁיֶּשְׁנוֹ בָּעוֹלָם, אֲבָל לְדָבָר שֶׁאֵינוֹ בָּעוֹלָם – לֹא!

ט׳ אֶלָּא תְּנַאי בֵּית דִּין שָׁאנֵי; הָכָא נָמֵי – תְּנַאי בֵּית דִּין שָׁאנֵי!

י׳ אֲמַר לֵיהּ: מִשּׁוּם דְּקָא מַפֵּיק לַהּ בִּלְשׁוֹן ״יִרְתוּן״.

י״א הֲדַר אָמַר אַבָּיֵי: לָאו מִילְּתָא הִיא דַּאֲמַרִי, דִּתְנַן: לֹא כָּתַב לָהּ ״בְּנָן נוּקְבָן דְּיִהְוְיָין לִיכִי מִינַּאי, יִהְוְיָין יָתְבָן בְּבֵיתִי וְיִתַּזְנָן מִנִּכְסַאי עַד דְּתִילַּקְחָן לְגוּבְרִין״ – חַיָּיב, שֶׁהוּא תְּנַאי בֵּית דִּין.

י״ב וְהָוֵה לָזֶה בְּמַתָּנָה וְלָזֶה בִּירוּשָׁה, וְכֹל לָזֶה בִּירוּשָּׁה וְלָזֶה בְּמַתָּנָה – אֲפִילּוּ רַבָּנַן מוֹדוּ.

י״ג אֲמַר לֵיהּ רַב נְחוּמִי וְאִית דְּאָמַר רַב חֲנַנְיָה בַּר מִנְיוֹמֵי, לְאַבָּיֵי:

א׳ מִמַּאי דִּבְחַד בֵּי דִינָא אִיתְּקוּן? דִּלְמָא בִּתְרֵי בֵּי דִינָא אִיתְּקוּן!

ב׳ לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּקָתָנֵי רֵישָׁא: זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה לִפְנֵי חֲכָמִים בַּכֶּרֶם בְּיַבְנֶה: הַבָּנִים יִירְשׁוּ וְהַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ; מָה הַבָּנִים אֵינָן יוֹרְשִׁין אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶם, אַף בָּנוֹת לֹא יִזּוֹנוּ אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן.

ג׳ אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּחַד בֵּי דִינָא אִיתְּקוּן, הַיְינוּ דְּיָלְפִינַן תַּקָּנָה מִתַּקָּנָה. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בִּתְרֵי בֵּי דִינָא אִיתְּקוּן, הֵיכִי יָלְפִינַן תַּקָּנָה מִתַּקָּנָה?

ד׳ מִמַּאי? דִּלְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ בִּתְרֵי בֵּי דִינָא אִיתְּקוּן; וּבֵי דִינָא בָּתְרָא תַּקּוּן כְּבֵי דִינָא קַמָּא, כִּי הֵיכִי דְּלָא תִּקְשֵׁה תַּקַּנְתָּא אַתַּקַּנְתָּא.

ה׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הַכּוֹתֵב כׇּל נְכָסָיו לְאִשְׁתּוֹ – לֹא עֲשָׂאָהּ אֶלָּא אַפּוֹטְרוֹפָּא.

ו׳ פְּשִׁיטָא, בְּנוֹ הַגָּדוֹל – לֹא עֲשָׂאוֹ אֶלָּא אַפּוֹטְרוֹפּוֹס. בְּנוֹ הַקָּטָן מַאי?

ז׳ אִיתְּמַר, רַב חֲנִילַאי בַּר אִידֵּי אָמַר שְׁמוּאֵל: אֲפִילּוּ בְּנוֹ קָטָן הַמּוּטָּל בַּעֲרִיסָה.

ח׳ פְּשִׁיטָא, בְּנוֹ וְאַחֵר – אַחֵר בְּמַתָּנָה, וּבְנוֹ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס. אִשְׁתּוֹ וְאַחֵר – לְאַחֵר בְּמַתָּנָה, וְאִשְׁתּוֹ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס.

ט׳ אִשְׁתּוֹ אֲרוּסָה וְאִשְׁתּוֹ גְּרוּשָׁה – בְּמַתָּנָה.

י׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: בַּת אֵצֶל הַבָּנִים, וְאִשָּׁה אֵצֶל הָאַחִים, וְאִשָּׁה אֵצֶל בְּנֵי הַבַּעַל, מַהוּ?

י״א אָמַר רָבִינָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: בְּכוּלְּהוּ לֹא קָנָה, לְבַר מֵאִשְׁתּוֹ אֲרוּסָה וְאִשְׁתּוֹ גְּרוּשָׁה. רַב עַוִּירָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: בְּכוּלְּהוּ קָנֵי, לְבַר מֵהָאִשָּׁה אֵצֶל הָאַחִין וְאִשָּׁה אֵצֶל בְּנֵי הַבַּעַל.