תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ל׳

א׳ דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ: כׇּל נִכְסֵי דְּבֵי בַּר סִיסִין – מְזַבֵּינָא לָךְ. הֲוַאי הָהִיא אַרְעָא דַּהֲוָה מִיקְּרֵי ״דְּבֵי בַּר סִיסִין״. אֲמַר לֵיהּ: הָא לָאו דְּבֵי בַּר סִיסִין הִיא, וְאִיקְּרוֹיֵי הוּא דְּמִיקַּרְיָא ״דְּבֵי בַּר סִיסִין״. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אוֹקְמָא בִּידָא דְלוֹקֵחַ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: דִּינָא הָכִי?! הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה!

ב׳ קַשְׁיָא דְּרָבָא אַדְּרָבָא, קַשְׁיָא דְּרַב נַחְמָן אַדְּרַב נַחְמָן.

ג׳ דְּרָבָא אַדְּרָבָא לָא קַשְׁיָא – הָתָם מוֹכֵר קָאֵי בְּנִכְסֵיהּ, הָכָא לוֹקֵחַ קָאֵי בְּנִיכְסֵיהּ.

ד׳ דְּרַב נַחְמָן אַדְּרַב נַחְמָן נָמֵי לָא קַשְׁיָא – כֵּיוָן דַּאֲמַר לֵיהּ: דְּבֵי בַּר סִיסִין, וּמִיקַּרְיָא ״דְּבֵי בַּר סִיסִין״, עֲלֵיהּ דִּידֵיהּ רַמְיָא לְגַלּוֹיֵי דְּלָאו דְּבֵי בַּר סִיסִין הִיא; אֲבָל הָכָא, לֹא יְהֵא אֶלָּא דְּנָקֵיט שְׁטָרָא – מִי לָא אָמְרִינַן לֵיהּ: קַיֵּים שְׁטָרָךְ וְקוּם בְּנִיכְסֵי?

ה׳ הָהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ: מַאי בָּעֵית בְּהַאי בֵּיתָא? אֲמַר לֵיהּ: מִינָּךְ זְבֵנְתֵּיהּ, וַאֲכַלְתֵּיהּ שְׁנֵי חֲזָקָה. אֲמַר לֵיהּ: בְּשׁוּקֵי בָּרָאֵי הֲוַאי. אֲמַר לֵיהּ: וְהָא אִית לִי סָהֲדִי דְּכֹל שַׁתָּא הֲוָה אָתֵית תְּלָתִין יוֹמֵי! אֲמַר לֵיהּ: תְּלָתִין יוֹמֵי – בְּשׁוּקַאי הֲוָה טְרִידְנָא. אָמַר רָבָא: עֲבִיד אִינִישׁ דְּכֹל תְּלָתִין יוֹמֵי טְרִיד בְּשׁוּקָא.

ו׳ הָהוּא דְּאָמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ: מַאי בָּעֵית בְּהַאי אַרְעָא? אֲמַר לֵיהּ: מִפְּלָנְיָא זְבֵינְתַּהּ, דְּאָמַר לִי דְּזַבְנַהּ מִינָּךְ. אֲמַר לֵיהּ: אַתְּ לָאו קָא מוֹדֵית

א׳ דְּהַאי אַרְעָא דִּידִי הִיא, וְאַתְּ לָא זְבֵינְתַּהּ מִינַּאי? זִיל, לָאו בַּעַל דְּבָרִים דִּידִי אַתְּ. אָמַר רָבָא: דִּינָא קָאָמַר לֵיהּ.

ב׳ הָהוּא דְּאָמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ: מַאי בָּעֵית בְּהַאי אַרְעָא? אֲמַר לֵיהּ: מִפְּלָנְיָא זְבֵינְתַּהּ, וַאֲכַלְתִּיהָ שְׁנֵי חֲזָקָה. אֲמַר לֵיהּ: פְּלָנְיָא גַּזְלָנָא הוּא.

ג׳ אֲמַר לֵיהּ: וְהָא אִית לִי סָהֲדִי דַּאֲתַאי אִימְּלַכִי בָּךְ, וַאֲמַרְתְּ לִי: ״זִיל זְבֹין״! אֲמַר לֵיהּ: הַשֵּׁנִי נוֹחַ לִי; הָרִאשׁוֹן קָשֶׁה הֵימֶנּוּ. אָמַר רָבָא: דִּינָא קָאָמַר לֵיהּ.

ד׳ כְּמַאן, כְּאַדְמוֹן? דִּתְנַן: הָעוֹרֵר עַל הַשָּׂדֶה וְחָתוּם עָלֶיהָ בְּעֵד – אַדְמוֹן אוֹמֵר: הַשֵּׁנִי נוֹחַ לִי; הָרִאשׁוֹן קָשֶׁה הֵימֶנּוּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אִיבֵּד אֶת זְכוּתוֹ.

ה׳ אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן – הָתָם עֲבַד לֵיהּ מַעֲשֶׂה; אֲבָל הָכָא דִּבּוּרָא – עֲבִיד אִינִישׁ דְּמִיקְּרֵי וְאָמַר.

ו׳ הָהוּא דְּאָמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ: מַאי בָּעֵית בְּהַאי אַרְעָא? אֲמַר לֵיהּ: מִפְּלָנְיָא זְבֵינְתַּהּ, וַאֲכַלְתִּיהָ שְׁנֵי חֲזָקָה. אֲמַר לֵיהּ: פְּלָנְיָא גַּזְלָנָא הוּא! אֲמַר לֵיהּ: וְהָא אִית לִי סָהֲדִי דַּאֲתֵית בְּאוּרְתָּא, וַאֲמַרְתְּ לִי: זַבְנַהּ נִיהֲלִי! אֲמַר לֵיהּ: אָמֵינָא אֶיזְבּוֹן דִּינַאי. אָמַר רָבָא: עֲבִיד אִינִישׁ דְּזָבֵין דִּינֵיהּ.

ז׳ הָהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ: מַאי בָּעֵית בְּהַאי אַרְעָא? אֲמַר לֵיהּ: מִפְּלָנְיָא זְבֵינְתַּהּ, וַאֲכַלְתִּיהָ שְׁנֵי חֲזָקָה. אֲמַר לֵיהּ: וְהָא נְקִיטְנָא שְׁטָרָא דִּזְבַנִי לַיהּ מִינֵּיהּ הָא אַרְבְּעִי שְׁנֵי!

ח׳ אֲמַר לֵיהּ: מִי סָבְרַתְּ ״שְׁנֵי חֲזָקָה״ – תְּלָת שְׁנֵי קָא אָמֵינָא?! שְׁנֵי חֲזָקָה טוּבָא קָא אָמֵינָא. אָמַר רָבָא: עֲבִידִי אִינָשֵׁי דְּקָרוּ לִשְׁנֵי טוּבָא ״שְׁנֵי חֲזָקָה״.

ט׳ וְהָנֵי מִילֵּי דְּאַכְלַהּ שְׁבַע – דִּקְדֵים חֲזָקָה דְהַאי לִשְׁטָרָא דְהָךְ;