תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ל״א

א׳ אֲבָל שֵׁית – אֵין לְךָ מֶחָאָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ.

ב׳ זֶה אוֹמֵר: ״שֶׁל אֲבוֹתַי״, וְזֶה אוֹמֵר: ״שֶׁל אֲבוֹתַי״; הַאי אַיְיתִי סָהֲדֵי דַּאֲבָהָתֵיהּ הִיא, וְהַאי אַיְיתִי סָהֲדֵי דְּאַכְלַהּ שְׁנֵי חֲזָקָה –

ג׳ אָמַר רַבָּה: מָה לוֹ לְשַׁקֵּר? אִי בָּעֵי אֲמַר לֵיהּ: מִינָּךְ זְבֵנְתַּהּ וַאֲכַלְתִּיהָ שְׁנֵי חֲזָקָה. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: ״מָה לִי לְשַׁקֵּר״ בִּמְקוֹם עֵדִים – לָא אָמְרִינַן.

ד׳ הֲדַר אֲמַר לֵיהּ: אִין, דַּאֲבָהָתָךְ הִיא – וּזְבֵנְתַּהּ מִינָּךְ; וְהַאי דַּאֲמַרִי לָךְ דַּאֲבָהָתִי, דִּסְמִיךְ לִי עֲלַהּ כְּדַאֲבָהָתִי.

ה׳ טוֹעֵן וְחוֹזֵר וְטוֹעֵן, אוֹ אֵין טוֹעֵן וְחוֹזֵר וְטוֹעֵן? עוּלָּא אָמַר: טוֹעֵן וְחוֹזֵר וְטוֹעֵן. נְהַרְדָּעֵי אָמְרִי: אֵינוֹ טוֹעֵן וְחוֹזֵר וְטוֹעֵן.

ו׳ וּמוֹדֵי עוּלָּא הֵיכָא דַּאֲמַר לֵיהּ: שֶׁל אֲבוֹתַי וְלֹא שֶׁל אֲבוֹתֶיךָ – דְּאֵינוֹ טוֹעֵן וְחוֹזֵר וְטוֹעֵן. וְהֵיכָא דַּהֲוָה קָאֵי בֵּי דִינָא וְלָא טְעַן, וַאֲתָא מֵאַבָּרַאי וּטְעַן – אֵינוֹ חוֹזֵר וְטוֹעֵן. מַאי טַעְמָא? טַעְנְתֵיהּ אַגְמְרֵיהּ.

ז׳ וּמוֹדוּ נְהַרְדָּעֵי הֵיכָא דַּאֲמַר לֵיהּ: שֶׁל אֲבוֹתַי שֶׁלְּקָחוּהָ מֵאֲבוֹתֶיךָ – דְּחוֹזֵר וְטוֹעֵן. וְהֵיכָא דְּאִישְׁתַּעִי מִילֵּי אַבָּרַאי וְלָא טְעַן, וַאֲתָא לְבֵי דִינָא וּטְעַן – דְּחוֹזֵר וְטוֹעֵן. מַאי טַעְמָא? עֲבִיד אִינִישׁ דְּלָא מְגַלֵּי טַעְנְתֵיהּ אֶלָּא לְבֵי דִינָא.

ח׳ אָמַר אַמֵּימָר: אֲנָא נְהַרְדָּעָא אֲנָא, וּסְבִירָא לִי דְּטוֹעֵן וְחוֹזֵר וְטוֹעֵן. וְהִלְכְתָא: טוֹעֵן וְחוֹזֵר וְטוֹעֵן.

ט׳ זֶה אוֹמֵר: שֶׁל אֲבוֹתַי, וְזֶה אוֹמֵר: שֶׁל אֲבוֹתַי; הַאי אַיְיתִי סָהֲדֵי דַּאֲבָהָתֵיהּ וְאַכְלַהּ שְׁנֵי חֲזָקָה, וְהַאי אַיְיתִי סָהֲדֵי דְּאַכְלַהּ שְׁנֵי חֲזָקָה.

י׳ אָמַר רַב נַחְמָן: אוֹקִי אֲכִילָה לְבַהֲדֵי אֲכִילָה, וְאוֹקִי אַרְעָא בְּחֶזְקַת אֲבָהָתָא. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: הָא עֵדוּת מוּכְחֶשֶׁת הִיא! אֲמַר לֵיהּ: נְהִי דְּאִיתַּכְחַשׁ בַּאֲכִילְתָה,

א׳ בַּאֲבָהָתָא מִי אִתַּכְחַשׁ?!

ב׳ לֵימָא רָבָא וְרַב נַחְמָן – בִּפְלוּגְתָּא דְּרַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא קָמִיפַּלְגִי?

ג׳ דְּאִיתְּמַר: שְׁתֵּי כִּתֵּי עֵדִים הַמַּכְחִישׁוֹת זוֹ אֶת זוֹ – אָמַר רַב הוּנָא: זוֹ בָּאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמְעִידָה, וְזוֹ בָּאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמְעִידָה. וְרַב חִסְדָּא אָמַר: בַּהֲדֵי סָהֲדֵי שַׁקָּרֵי לְמָה לִי? לֵימָא רַב נַחְמָן – דְּאָמַר כְּרַב הוּנָא, וְרָבָא כְּרַב חִסְדָּא?

ד׳ אַלִּיבָּא דְּרַב חִסְדָּא – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְלִיגִי, כִּי פְּלִיגִי – אַלִּיבָּא דְרַב הוּנָא. רַב נַחְמָן – כְּרַב הוּנָא. וְרָבָא – עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַב הוּנָא אֶלָּא לְעֵדוּת אַחֶרֶת, אֲבָל לְאוֹתָהּ עֵדוּת – לָא.

ה׳ הֲדַר אַיְיתִי סָהֲדֵי דַּאֲבָהָתֵיהּ הִיא. אָמַר רַב נַחְמָן: אֲנַן אַחֲתִינֵּיהּ, אֲנַן מַסְּקִינַן לֵיהּ; לְזִילוּתָא דְבֵי דִינָא לָא חָיְישִׁינַן.

ו׳ מֵתִיב רָבָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי זְעֵירָא: שְׁנַיִם אוֹמְרִים מֵת, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לָא מֵת; שְׁנַיִם אוֹמְרִים נִתְגָּרְשָׁה, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִתְגָּרְשָׁה – הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא, וְאִם נִשֵּׂאת לֹא תֵּצֵא. רַבִּי מְנַחֵם בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: תֵּצֵא.

ז׳ אָמַר רַבִּי מְנַחֵם בְּרַבִּי יוֹסֵי: אֵימָתַי אֲנִי אוֹמֵר תֵּצֵא – בִּזְמַן שֶׁבָּאוּ עֵדִים וְאַחַר כָּךְ נִשֵּׂאת; אֲבָל נִשֵּׂאת וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים – הֲרֵי זוֹ לֹא תֵּצֵא.

ח׳ אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא סְבַרִי לְמֶעְבַּד עוֹבָדָא; הַשְׁתָּא דְּאוֹתֵיבְתַּן אַתְּ, וְאוֹתְבַן רַב הַמְנוּנָא בְּסוּרְיָא – לָא עָבֵידְנָא בַּהּ עוֹבָדָא.

ט׳ נְפַק עֲבַד עוֹבָדָא. מַאן דַּחֲזָא, סָבַר: טָעוּתָא הִיא בִּידֵיהּ; וְלָא הִיא, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּתַלְיָא בְּאַשְׁלֵי רַבְרְבֵי –

י׳ דִּתְנַן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין מַעֲלִין לַכְּהוּנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵימָתַי – בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ עוֹרְרִין, אֲבָל בִּמְקוֹם שֶׁאֵין עוֹרְרִין – מַעֲלִין לַכְּהוּנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגָן: מַעֲלִין לַכְּהוּנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד.

י״א רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הַיְינוּ רַבִּי אֶלְעָזָר! וְכִי תֵּימָא: עַרְעָר חַד אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ – רַבִּי אֶלְעָזָר סָבַר: עַרְעָר חַד,