בית דוד › הספרייה › תלמוד בבלי › מסכת בבא בתרא › תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף פ״ט

תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף פ״ט

🖨️ הדפסה 📱 שיתוף בוואטסאפ

דף פ״ט ע״א

א׳ מִ״וְּהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע״, וְעַד ״לְעׇבְדָם״; וְקִלְּלָן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם – מִ״וְּהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע״ עַד ״וְאֵין קֹנֶה״.

ב׳ מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָמוֹד בְּגַסָּה כּוּ׳. (סִימָן: אֵין מְעַיְּינִין, וְאֵין גּוֹדְשִׁין, בַּאֲגַרְדְּמִין, וּבְלִיטְרָא, שְׁלֹשָׁה, וָעֶשֶׂר, נֶפֶשׁ, מִשְׁקָלוֹת, מִמֶּחָק, עָבֶה, לֹא תַעֲשׂוּ, לֹא יַעֲשֶׂה.)

ג׳ תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁאֵין מוֹחֲקִין בִּמְקוֹם שֶׁגּוֹדְשִׁין, וְאֵין גּוֹדְשִׁין בִּמְקוֹם שֶׁמּוֹחֲקִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֵיפָה שְׁלֵמָה״.

ד׳ וּמִנַּיִן שֶׁאִם אָמַר: הֲרֵינִי מוֹחֵק בִּמְקוֹם שֶׁגּוֹדְשִׁין – וְלִפְחוֹת לוֹ מִן הַדָּמִים, וַהֲרֵינִי גּוֹדֵשׁ בִּמְקוֹם שֶׁמּוֹחֲקִין – וּלְהוֹסִיף לוֹ עַל הַדָּמִים; שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין לוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ״.

ה׳ תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁאֵין מְעַיְּינִין בִּמְקוֹם שֶׁמַּכְרִיעִין, וְאֵין מַכְרִיעִין בִּמְקוֹם שֶׁמְּעַיְּינִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֶבֶן שְׁלֵמָה״.

ו׳ וּמִנַּיִן שֶׁאִם אָמַר: הֲרֵינִי מְעַיֵּין בִּמְקוֹם שֶׁמַּכְרִיעִין – וְלִפְחוֹת לוֹ מִן הַדָּמִים, וַהֲרֵינִי מַכְרִיעַ בִּמְקוֹם שֶׁמְּעַיְּינִין – וּלְהוֹסִיף לוֹ עַל הַדָּמִים; שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין לוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק״.

ז׳ אָמַר רַב יְהוּדָה מִסּוּרָא: ״לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ״ – מָה טַעַם? מִשּׁוּם ״אֵיפָה וְאֵיפָה״.

ח׳ ״לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ״ – מָה טַעַם? מִשּׁוּם ״אֶבֶן וָאָבֶן״. אֲבָל ״אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ, אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ״.

ט׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״(לֹא) יִהְיֶה לְךָ״ – מְלַמֵּד שֶׁמַּעֲמִידִין אֲגַרְדְּמִין לַמִּדּוֹת, וְאֵין מַעֲמִידִין אֲגַרְדְּמִין לַשְּׁעָרִים. דְּבֵי נְשִׂיאָה אוֹקִימוּ אֲגַרְדְּמִין בֵּין לַמִּדּוֹת בֵּין לַשְּׁעָרִים, אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְקַרְנָא: פּוֹק תְּנִי לְהוּ: מַעֲמִידִין אֲגַרְדְּמִין לַמִּדּוֹת, וְאֵין מַעֲמִידִין אֲגַרְדְּמִין לַשְּׁעָרִים.

י׳ נְפַק דְּרַשׁ לְהוּ: מַעֲמִידִין אֲגַרְדְּמִין בֵּין לַמִּדּוֹת בֵּין לַשְּׁעָרִים. אֲמַר לֵיהּ: מָה שְׁמָךְ? קַרְנָא. תִּיפּוֹק לֵיהּ קַרְנָא בְּעֵינֵיהּ. נְפַקָא לֵיהּ קַרְנָא בְּעֵינֵיהּ. וְאִיהוּ כְּמַאן סָבַר? כִּי הָא דְּאָמַר רָמֵי בַּר חָמָא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַעֲמִידִין אֲגַרְדְּמִין בֵּין לַמִּדּוֹת בֵּין לַשְּׁעָרִים, מִפְּנֵי הָרַמָּאִין.

י״א תָּנוּ רַבָּנַן: הָיָה מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִיטְרָא – שׁוֹקֵל לוֹ לִיטְרָא. חֲצִי לִיטְרָא – שׁוֹקֵל לוֹ חֲצִי לִיטְרָא. רְבִיעַ לִיטְרָא – שׁוֹקֵל לוֹ רְבִיעַ לִיטְרָא. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? דִּמְתַקְּנִינַן מַתְקָלֵי עַד הָכִי.

י״ב תָּנוּ רַבָּנַן: הָיָה מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שְׁלֹשָׁה רִבְעֵי לִיטְרָא, לֹא יֹאמַר לוֹ: שְׁקוֹל לִי שְׁלֹשָׁה רִבְעֵי לִיטְרָא אַחַת אַחַת. אֶלָּא שׁוֹקֵל לִיטְרָא, וּמַנִּיחַ רְבִיעַ לִיטְרָא עִם הַבָּשָׂר.

י״ג תָּנוּ רַבָּנַן: הָיָה מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עֶשֶׂר לִיטְרִין, לֹא יֹאמַר לוֹ: שְׁקוֹל לִי אַחַת אַחַת וְהַכְרִיעָהּ; אֶלָּא שׁוֹקֵל לוֹ כּוּלָּן בְּבַת אַחַת, וְנוֹתֵן הֶכְרֵעַ אֶחָד לְכוּלָּן.

י״ד תָּנוּ רַבָּנַן: נֶפֶשׁ מֹאזְנַיִם – תְּלוּיָה בָּאֲוִיר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וּגְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְקָנֶה וּמִתְנָא שֶׁלָּהּ שְׁנֵים עָשָׂר טְפָחִים. וְשֶׁל צַמָּרִים וְשֶׁל זַגָּגִין – תְּלוּיָה בָּאֲוִיר שְׁנֵי טְפָחִים, וּגְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שְׁנֵי טְפָחִים, וְקָנֶה וּמִתְנָא שֶׁלָּהּ תִּשְׁעָה טְפָחִים.

ט״ו וְשֶׁל חֶנְווֹנִי וְשֶׁל בַּעַל הַבַּיִת – תְּלוּיָה בָּאֲוִיר טֶפַח, וּגְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, וְקָנֶה וּמִתְנָא שֶׁלָּהּ שִׁשָּׁה טְפָחִים. וְשֶׁל טוּרְטָנִי – תְּלוּיָה בָּאֲוִיר שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, וּגְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, וְקָנֶה וּמִתְנָא שֶׁלָּהּ אֵינִי יוֹדֵעַ.

ט״ז וְאֶלָּא הָךְ קַמַּיְיתָא – דְּמַאי?

דף פ״ט ע״ב

א׳ אָמַר רַב פָּפָּא: דִּיגָרוֹמֵי.

ב׳ אָמַר רַבִּי מָנִי בַּר פַּטִּישׁ: כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ לְעִנְיַן אִיסּוּרָן, כָּךְ אָמְרוּ לְעִנְיַן טוּמְאָתָן.

ג׳ מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: חוּט מֹאזְנַיִם שֶׁל חֶנְוָנִי וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים – טֶפַח! קָנֶה וּמִתְנָא שֶׁלָּהּ אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, דְּלָא תְּנַן.

ד׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין עוֹשִׂין מִשְׁקָלוֹת – לֹא שֶׁל בַּעַץ, וְלֹא שֶׁל אֲבָר, וְלֹא שֶׁל גִּיסְטְרוֹן, וְלֹא שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת. אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא שֶׁל צוּנְמָא וְשֶׁל זְכוּכִית.

ה׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין עוֹשִׂין הַמֶּחָק שֶׁל דְּלַעַת – מִפְּנֵי שֶׁהוּא קַל, וְלֹא שֶׁל מַתֶּכֶת – מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְבִּיד. אֲבָל עוֹשֵׂהוּ שֶׁל זַיִת וְשֶׁל אֱגוֹז, שֶׁל שִׁקְמָה וְשֶׁל אֶשְׁבְּרוֹעַ.

ו׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין עוֹשִׂין אֶת הַמֶּחָק צִדּוֹ אֶחָד עָב וְצִדּוֹ אֶחָד קָצָר. לֹא יִמְחוֹק בְּבַת אַחַת, שֶׁהַמּוֹחֵק בְּבַת אַחַת – רַע לַמּוֹכֵר וְיָפֶה לַלּוֹקֵחַ; וְלֹא יִמְחוֹק מְעַט מְעַט – שֶׁרַע לַלּוֹקֵחַ וְיָפֶה לַמּוֹכֵר.

ז׳ עַל כּוּלָּן אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: אוֹי לִי אִם אוֹמַר, אוֹי לִי אִם לֹא אוֹמַר; אִם אוֹמַר – שֶׁמָּא יִלְמְדוּ הָרַמָּאִין, וְאִם לֹא אוֹמַר – שֶׁמָּא יֹאמְרוּ הָרַמָּאִין: אֵין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּקִיאִין בְּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. אִיבַּעְיָא לְהוּ: אַמְרַהּ, אוֹ לָא אַמְרַהּ? אֲמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: אַמְרַהּ – וּמֵהַאי קְרָא אַמְרַהּ: ״כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה׳, וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם, וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם״.

ח׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט; בַּמִּדָּה, בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה״; ״בַּמִּדָּה״ – זוֹ מְדִידַת קַרְקַע, שֶׁלֹּא יִמְדּוֹד לְאֶחָד בִּימוֹת הַחַמָּה וּלְאֶחָד בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. ״בַּמִּשְׁקָל״ – שֶׁלֹּא יַטְמִין מִשְׁקְלוֹתָיו בְּמֶלַח. ״בַּמְּשׂוּרָה״ – שֶׁלֹּא יַרְתִּיחַ.

ט׳ וְקַל וָחוֹמֶר – וּמָה מְשׂוּרָה, שֶׁהִיא אֶחָד מִשְּׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה בַּלּוֹג – הִקְפִּידָה עָלָיו תּוֹרָה; קַל וָחוֹמֶר לְהִין, וַחֲצִי הִין, וּשְׁלִישִׁית הַהִין, וּרְבִיעִית הַהִין; וְלוֹג, וַחֲצִי לוֹג, וּרְבִיעִית, וַחֲצִי תּוֹמֶן, וְעוּכְלָא.

י׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָסוּר לָאָדָם שֶׁיַּשְׁהֶה מִדָּה חֲסֵרָה אוֹ יְתֵרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וַאֲפִילּוּ הִיא עָבִיט שֶׁל מֵימֵי רַגְלַיִם. אָמַר רַב פָּפָּא: לָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּאַתְרָא דְּלָא חֲתִימִי, אֲבָל בְּאַתְרָא דַּחֲתִימִי – אִי לָא חָזֵי חֲתִימָה לָא שָׁקֵיל. וּבְאַתְרָא דְּלָא חֲתִימִי נָמֵי לָא אֲמַרַן – אֶלָּא דְּלָא מְהַנְדְּסִי, אֲבָל מְהַנְדְּסִי – לֵית לַן בַּהּ.

י״א וְלָא הִיא; זִימְנִין דְּמִיקְּרֵי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וּמִיקְּרֵי וְשָׁקֵיל. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: לֹא יַשְׁהֶה אָדָם מִדָּה חֲסֵרָה אוֹ יְתֵרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וַאֲפִילּוּ הִיא עָבִיט שֶׁל מֵימֵי רַגְלַיִם. אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא סְאָה, תַּרְקַב, וַחֲצִי תַּרְקַב, וְקַב, וַחֲצִי קַב, וְרוֹבַע, וְתוֹמֶן, וַחֲצִי תּוֹמֶן,

מקור הטקסט: ספריא — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic (CC-BY-NC)

בבית דוד לומדים יחד — כל יום, במעגל.

הצטרפו למעגל הלימוד של בית דוד