תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף כ״ה

א׳ וַהֲלֹא דְּמֵי חַטָּאת מְעוֹרָבִין בָּהֶן? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: ״לְכׇל נִדְרֵיהֶם וּלְכׇל נִדְבוֹתָם״, הַתּוֹרָה אָמְרָה: מוֹתַר נֶדֶר יְהֵא לִנְדָבָה.

ב׳ בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר, אַמְּטוּ לְהָכִי סְתוּמִין — אִין, מְפוֹרָשִׁין — לָא. אֶלָּא לְרֵישׁ לָקִישׁ ״לְכׇל נִדְרֵיהֶם וּלְכׇל נִדְבוֹתָם״, מַאי אִירְיָא סְתוּמִין? אֲפִילּוּ מְפוֹרָשִׁין!

ג׳ אָמַר רָבָא: מְפוֹרָשִׁין לָא מָצֵית אָמְרַתְּ, כְּבָר פַּסְקַהּ תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״רַק קׇדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיךָ״ — בְּוַלְדֵי קָדָשִׁים וּבִתְמוּרָתָם הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

ד׳ מָה תַּקָּנָתָן — ״תִּשָּׂא וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳״. יָכוֹל יַעֲלֵם לְבֵית הַבְּחִירָה, וְיִמְנַע מֵהֶם מַיִם וּמָזוֹן בִּשְׁבִיל שֶׁיָּמוּתוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם״.

ה׳ לוֹמַר לָךְ: כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה נוֹהֵג בָּעוֹלָה — נְהוֹג בִּתְמוּרָתָהּ, כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה נוֹהֵג בַּשְּׁלָמִים — נְהוֹג בְּוַלְדֵיהֶם. יָכוֹל אַף וְלַד חַטָּאת וּתְמוּרַת אָשָׁם כֵּן, — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״רַק״, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

ו׳ רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״אָשָׁם הוּא״ — בַּהֲוָיָיתוֹ יְהֵא.

ז׳ קָתָנֵי: יָכוֹל יַעֲלֵם לְבֵית הַבְּחִירָה וְיִמְנַע מֵהֶם מַיִם וּמָזוֹן בִּשְׁבִיל שֶׁיָּמוּתוּ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ״. אַמַּאי? הָא וְלַד חַטָּאת הוּא דִּגְמִירִין בָּהּ מִיתָה? אִי לָאו קְרָא, הֲוָה אָמֵינָא וְלַד חַטָּאת בְּכׇל מָקוֹם,

א׳ וּוַלְדֵי קָדָשִׁים בְּבֵית הַבְּחִירָה, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא.

ב׳ קָתָנֵי: יָכוֹל אַף וְלַד חַטָּאת וּתְמוּרַת אָשָׁם כֵּן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״רַק״. לְמָה לִי קְרָא? הִילְכְתָא גְּמִירִי לַהּ: וְלַד חַטָּאת לְמִיתָה אָזֵיל! הָכִי נָמֵי, וּקְרָא לְאָשָׁם הוּא דַּאֲתָא.

ג׳ אָשָׁם נָמֵי הִילְכְתָא גְּמִירִי לָהּ: כֹּל שֶׁאִילּוּ בְּחַטָּאת מֵתָה, בְּאָשָׁם רוֹעֶה!

ד׳ אֶלָּא: אִי מֵהִילְכְתָא, הֲוָה אָמֵינָא: הִילְכְתָא, וְאִי אַקְרְיבֵיהּ — לָא לִיחַיַּיב עֲלֵיהּ וְלֹא כְּלוּם, קָא מַשְׁמַע לַן קְרָא דְּאִי מַקְרֵיב לֵיהּ — קָאֵים עֲלֵיהּ בַּעֲשֵׂה.

ה׳ רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״אָשָׁם הוּא״ — בַּהֲוָיָיתוֹ יְהֵא. לְמָה לִי קְרָא? גְּמָרָא גְּמִירִין לַהּ: כׇּל שֶׁבְּחַטָּאת מֵתָה — בְּאָשָׁם רוֹעֶה!

ו׳ הָכִי נָמֵי, וְכִי אֲתָא קְרָא — לִדְרַב. דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: אָשָׁם שֶׁנִּיתַּק לִרְעִיָּיה, וּשְׁחָטוֹ לְשֵׁם עוֹלָה — כָּשֵׁר.

ז׳ טַעְמָא דְּנִיתַּק, הָא לֹא נִיתַּק — לָא. דְּאָמַר קְרָא ״הוּא״ — בַּהֲוָיָיתוֹ יְהֵא.

ח׳ אָמַר מָר: הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר. וְתוּ לֵיכָּא? וְהָתַנְיָא: וּשְׁאָר חַיָּיבֵי קִינִּין שֶׁבַּתּוֹרָה,