תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף כ״ו

א׳ שֶׁהִפְרִישׁוּ מָעוֹת לְקִינֵּיהֶם, רָצָה לְהָבִיא בָּהֶן חַטַּאת בְּהֵמָה — יָבִיא, עוֹלַת בְּהֵמָה — יָבִיא. מֵת וְהָיוּ לוֹ מָעוֹת סְתוּמִין — יִפְּלוּ לִנְדָבָה!

ב׳ תַּנָּא נָזִיר וְחַיָּיבֵי קִינִּין דְּדָמוּ לֵיהּ, וּלְאַפּוֹקֵי מֵהָא דְּתַנְיָא: מִי שֶׁהָיָה מְחוּיָּיב חַטָּאת, וְאָמַר: ״הֲרֵי עָלַי עוֹלָה״, וְהִפְרִישׁ מָעוֹת וְאָמַר ״הֲרֵי אֵלּוּ לְחוֹבָתִי״,

ג׳ רָצָה לְהָבִיא בָּהֶן חַטַּאת בְּהֵמָה — לֹא יָבִיא. עוֹלַת בְּהֵמָה — לֹא יָבִיא. מֵת וְהָיוּ לוֹ מָעוֹת סְתוּמִים — יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח.

ד׳ אָמַר רַב אָשֵׁי: הָא דְּאָמְרַתְּ מְפוֹרָשִׁין לָא — לָא תֵּימָא דְּאָמַר ״אֵלּוּ לְחַטָּאתִי, וְאֵלּוּ לְעוֹלָתִי, וְאֵלּוּ לִשְׁלָמַי״. אֶלָּא אֲפִילּוּ אָמַר ״אֵלּוּ לְחַטָּאתִי וּלְעוֹלָתִי וְלִשְׁלָמַי״ — מְפוֹרָשִׁין הֵן.

ה׳ וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב אָשֵׁי: לָא תֵּימָא עַד דְּאָמַר ״אֵלּוּ לְחַטָּאתִי וּלְעוֹלָתִי וְלִשְׁלָמַי״, אֶלָּא אֲפִילּוּ אָמַר: ״אֵלּוּ לְחוֹבָתִי״ — הֲרֵי הֵן כִּמְפוֹרָשִׁין.

ו׳ אָמַר רָבָא: הָא דַּאֲמַרַן מָעוֹת סְתוּמִין יִפְּלוּ לִנְדָבָה, אִם נָפְלָה דְּמֵי חַטָּאת מִבֵּינֵיהֶן — הֲרֵי הֵן כִּמְפוֹרָשִׁין.

א׳ תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרָבָא: ״אֵלּוּ לְחַטָּאתִי וְהַשְּׁאָר לִשְׁאָר נְזִירוּתִי״, דְּמֵי חַטָּאת — יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח, וְהַשְּׁאָר — יָבִיא חֶצְיוֹ לְעוֹלָה וְחֶצְיוֹ לִשְׁלָמִים. וּמוֹעֲלִין בְּכוּלָּן, וְאֵין מוֹעֲלִין בְּמִקְצָתָן.

ב׳ ״אֵלּוּ לְעוֹלָתִי וְהַשְּׁאָר לִשְׁאָר נְזִירוּתִי״, דְּמֵי עוֹלָה — יָבִיאוּ עוֹלָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן. וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה, וּמוֹעֲלִין בְּכוּלָּן, וְאֵין מוֹעֲלִין בְּמִקְצָתָן.

ג׳ אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מָעוֹת, אֲבָל בְּהֵמָה — הֲרֵי הִיא כִּמְפוֹרֶשֶׁת.

ד׳ אָמַר רַב נַחְמָן: הָא דְּאָמְרִי בְּהֵמָה הֲרֵי הִיא כִּמְפוֹרֶשֶׁת, לֹא שָׁנוּ אֶלָּא תְּמִימָה, אֲבָל בַּעֲלַת מוּם — הֲרֵי הִיא כִּסְתוּמָה. אֲבָל נְסָכָא — לָא.

ה׳ וְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אֲפִילּוּ נְסָכָא, אֲבָל סְוָאר שֶׁל קוֹרוֹת — לָא. אֲמַר לֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי לְרַב פָּפָּא: מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן — דְּאָמְרִי: מָעוֹת, וְלֹא בְּהֵמָה וְלָא נְסָכָא, מָעוֹת וְלָא סְווֹרָא? אֶלָּא מֵעַתָּה: מָעוֹת וְלֹא עוֹפוֹת!

ו׳ וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי, אֶלָּא הָא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: אֵין הַקִּינִּין מִתְפָּרְשׁוֹת, אֶלָּא אִי בִּלְקִיחַת בְּעָלִים, אִי בַּעֲשִׂיַּית כֹּהֵן.

ז׳ אַמַּאי? הָא מָעוֹת גְּמִירִין לָהּ!