תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף נ״ה

א׳ לֵימָא כְּתַנָּאֵי: הַנִּכְנָס לְאֶרֶץ הָעַמִּים בְּשִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל, רַבִּי מְטַמֵּא, וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר. מַאי לָאו: רַבִּי סָבַר מִשּׁוּם אַוֵּירָא, וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר מִשּׁוּם גּוּשָּׁא?

ב׳ לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִשּׁוּם גּוּשָּׁא. מָר סָבַר: אֹהֶל זָרוּק — שְׁמֵיהּ אֹהֶל, וּמָר סָבַר: לָא שְׁמֵיהּ אֹהֶל.

ג׳ וְהָתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תֵּיבָה שֶׁהִיא מְלֵאָה כֵּלִים, וּזְרָקָהּ עַל פְּנֵי הַמֵּת בְּאֹהֶל — טְמֵאָה, וְאִם הָיְתָה מוּנַּחַת — טְהוֹרָה.

ד׳ אֶלָּא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִשּׁוּם אַוֵּירָא, וּמָר סָבַר: כֵּיוָן דְּלָא שְׁכִיחָא — לָא גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן, וּמָר סָבַר: אַף עַל גַּב דְּלָא שְׁכִיחָא — גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן.

ה׳ וְהַתַּנְיָא: הַנִּכְנָס לְאֶרֶץ הָעַמִּים בְּשִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל — טָהוֹר, בְּקָרוֹן וּבִסְפִינָה וּבְאִיסְקַרְיָא — טָמֵא.

ו׳ וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָכָא שֶׁמָּא יוֹצִיא רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ לְשָׁם פְּלִיגִי.

ז׳ וְהָתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַנִּכְנָס לְאֶרֶץ הָעַמִּים בְּשִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל — טָהוֹר, עַד שֶׁיּוֹצִיא לְשָׁם רֹאשׁוֹ אוֹ רוּבּוֹ.

ח׳ וּמַתְחִיל וּמוֹנֶה. אָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּנְזִירוּת מוּעֶטֶת. אֲבָל בִּנְזִירוּת מְרוּבָּה — מִיסְלָק נָמֵי סָלְקִין לֵיהּ.

ט׳ מֵתִיב רַב שֵׁרֵבְיָא: מַתְחִיל וּמוֹנֶה מִיָּד, וְאֵין מְבַטֵּל בָּהֶן אֶת הַקּוֹדְמִין. בְּמַאי? אִילֵימָא בִּנְזִירוּת מוּעֶטֶת — קָבָעֵי גִּידּוּל שֵׂיעָר!

א׳ אֶלָּא לָאו, בִּנְזִירוּת מְרוּבָּה, וְקָתָנֵי: מַתְחִיל וּמוֹנֶה מִיָּד! הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ: בִּנְזִירוּת בַּת חֲמִשִּׁים יוֹם, דְּיָתֵיב עֶשְׂרִין, וְאִיתְיְלִידָא בֵּיהּ צָרַעַת. מְגַלַּח צָרַעְתּוֹ, וַהֲדַר יָתֵיב תְּלָתִין יוֹמִין דְּנָזִיר. דְּהָא אִית לֵיהּ גִּידּוּל שֵׂעָר.

ב׳ מֵתִיב רָמֵי בַּר חָמָא: נָזִיר שֶׁהָיָה טָמֵא בְּסָפֵק, וּמוּחְלָט בְּסָפֵק,