תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף נ״ו

א׳ אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים לְאַחַר שִׁשִּׁים יוֹם,

ב׳ וְשׁוֹתֶה יַיִן וּמִיטַּמֵּא לְמֵתִים לְאַחַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים יוֹם.

ג׳ וְתָנֵי עֲלַהּ: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בִּנְזִירוּת מוּעֶטֶת, אֲבָל בִּנְזִירוּת בַּת שָׁנָה — אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים לְאַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים.

ד׳ וְשׁוֹתֶה יַיִן וּמִיטַּמֵּא לְמֵתִים לְאַחַר אַרְבַּע שָׁנִים.

ה׳ וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ סָלְקִין לֵיהּ יוֹמֵי — תִּיסְגֵּי לֵיהּ בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים וּשְׁלֹשִׁים יוֹם!

ו׳ וְעוֹד מֵתִיב רַב אָשֵׁי: אֵין לִי אֶלָּא יְמֵי טוּמְאָה, שֶׁאֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן. יְמֵי חִלּוּטוֹ, מִנַּיִן? וְדִין הוּא: יְמֵי טוּמְאָה — מְגַלֵּחַ וּמֵבִיא קׇרְבָּן, וִימֵי חִלּוּטוֹ — מְגַלֵּחַ וּמֵבִיא קׇרְבָּן. מָה יְמֵי טוּמְאָתוֹ אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן — אַף יְמֵי חִלּוּטוֹ אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן.

ז׳ לֹא, אִם אָמַרְתָּ בִּימֵי טוּמְאָתוֹ — שֶׁכֵּן מְבַטֵּל בָּהֶן אֶת הַקּוֹדְמִים, תֹּאמַר בִּימֵי חִלּוּטוֹ — שֶׁאֵין מְבַטֵּל בָּהֶן אֶת הַקּוֹדְמִין.

ח׳ אָמַרְתָּ, קַל וָחוֹמֶר הוּא: וּמָה נָזִיר בְּקֶבֶר, שֶׁשְּׂעָרוֹ רָאוּי לְתִגְלַחַת נְזִירוּת, אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן. יְמֵי חִלּוּטוֹ, שֶׁאֵין שְׂעָרוֹ רָאוּי לְתִגְלַחַת נְזִירוּת — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?!

ט׳ וְאֵין לִי אֶלָּא יְמֵי חִלּוּטוֹ. יְמֵי סְפָרוֹ, מִנַּיִן? וְדִין הוּא:

א׳ מָה יְמֵי חִלּוּטוֹ טָעוּן תִּגְלַחַת — אַף יְמֵי סְפָרוֹ. וּמָה יְמֵי חִלּוּטוֹ אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן — אַף יְמֵי סְפָרוֹ.

ב׳ יָכוֹל אַף יְמֵי הֶסְגֵּרוֹ כֵּן? וְהַדִּין נוֹתֵן: חָלוּט מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וִימֵי הֶסְגֵּרוֹ מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב. אִם לָמַדְתָּ לִימֵי חִלּוּטוֹ שֶׁאֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן — אַף יְמֵי הֶסְגֵּרוֹ אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן.

ג׳ אָמַרְתָּ: לֹא, אִם אָמַרְתָּ בִּימֵי חִלּוּטוֹ, שֶׁכֵּן חִלּוּטוֹ טָעוּן תִּגְלַחַת וּמֵבִיא קׇרְבָּן, לְפִיכָךְ אֵין עוֹלִין. תֹּאמַר בִּימֵי הֶסְגֵּרוֹ, שֶׁאֵין טָעוּן תִּגְלַחַת, וְאֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבָּן, לְפִיכָךְ יַעֲלוּ לַמִּנְיָן.

ד׳ מִכָּאן אָמְרוּ: יְמֵי סְפָרוֹ וִימֵי גְמָרוֹ — אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן. אֲבָל יְמֵי הַזָּב וְהַזָּבָה וְהֶסְגֵּרוֹ שֶׁל מְצוֹרָע — הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלִין לוֹ.

ה׳ קָתָנֵי מִיהַת: לָא, אִם אָמַרְתָּ בִּימֵי טוּמְאָה שֶׁכֵּן מְבַטֵּל בָּהֶן אֶת הַקּוֹדְמִין, תֹּאמַר בִּימֵי חִלּוּטוֹ. בְּמַאי? אִילֵימָא בִּנְזִירוּת מוּעֶטֶת, הָא בָּעִינַן גִּידּוּל שֵׂעָר.

ו׳ אֶלָּא לָאו בִּנְזִירוּת מְרוּבָּה, וְקָתָנֵי שֶׁאֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן. אַלְמָא לָא סָלְקִין לֵיהּ! שְׁמַע מִינַּהּ.

ז׳ מַתְנִי׳ אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: כׇּל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ — חַיָּיבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ. וְכׇל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ — אֵין חַיָּיבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ.

ח׳ אָמַר רַבִּי מֵאִיר: לֹא תְּהֵא זוֹ קַלָּה מִן הַשֶּׁרֶץ.

ט׳ גְּמָ׳ וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ גְּמַר לַהּ? וְהָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר מֶמֶל גְּמַר לָהּ. דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כְּשֶׁהָלַכְתִּי לְעַרְדַּסְקִיָּא, מָצָאתִי אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פֵּתֶר רֹאשׁ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְדָן לִפְנֵי רַבִּי מֵאִיר בַּהֲלָכָה: כׇּל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ — חַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם בִּיאַת מִקְדָּשׁ. וְכׇל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ — אֵין חַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם בִּיאַת מִקְדָּשׁ. אָמַר לוֹ: אַל תְּהֵא זוֹ קַלָּה מִשֶּׁרֶץ.

י׳ אָמַרְתִּי לוֹ: כְּלוּם אַתָּה בָּקִי בְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר מֶמֶל? אָמַר לִי: הֵן. כָּךְ אָמַר לִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר מֶמֶל מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: כׇּל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ — חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם בִּיאַת מִקְדָּשׁ, וְכׇל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ — אֵין חַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם בִּיאַת מִקְדָּשׁ. הֱוֵי מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר מֶמֶל גְּמִיר לַהּ!

י״א אָמְרוּ, שְׁמַע מִינַּהּ: כֹּל שְׁמַעְתְּתָא דְּמִתְאַמְרָה בְּבֵי תְּלָתָא, קַדְמָאֵי וּבָתְרָאֵי — אָמְרִינַן, מְצִיעָאֵי — לָא אָמְרִינַן.

י״ב אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא, אָמַר נַחוּם הַלַּבְלָר: כָּךְ מְקּוּבְּלַנִי מֵרַבִּי מְיָאשָׁא שֶׁקִּיבֵּל מֵאַבָּא, שֶׁקִּבֵּל מִן הַזּוּגוֹת, שֶׁקִּבְּלוּ מִן הַנְּבִיאִים: הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי בְּזוֹרֵעַ שֶׁבֶת וְחַרְדָּל בִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת, שֶׁנּוֹתֵן פֵּאָה מִכׇּל אֶחָד וְאֶחָד.

י״ג וְאִילּוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב לָא קָחָשֵׁיב. שְׁמַע מִינַּהּ.

י״ד מַתְנִי׳ אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, דַּנְתִּי לִפְנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מָה אִם עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה, שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם בְּאֹהֶל — הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ, רְבִיעִית דָּם, שֶׁהוּא מְטַמֵּא אָדָם בְּאֹהֶל — אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעָהּ וְעַל מַשָּׂאָהּ?

ט״ו אָמַר לִי: מָה זֶה עֲקִיבָא?! אֵין דָּנִין כָּאן מִקַּל וָחוֹמֶר. וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי דְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לִי: יָפֶה אָמַרְתָּ, אֶלָּא כֵּן אָמְרוּ: הֲלָכָה.