תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ס״ח

א׳ דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: ״בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ״, מִכָּאן לְנַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה שֶׁאָבִיהָ וּבַעְלָהּ מְפִירִין נְדָרֶיהָ. וּלְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, ״אִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ?

ב׳ מוֹקֵים לְאִידַּךְ דְּרָבָא. וְרָבָא, הַאי דְּתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לוֹמַר שֶׁהַבַּעַל מֵיפֵר נְדָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ.

ג׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: בַּעַל מִיגָּז גָּיֵיז, אוֹ מִקְלָישׁ קָלֵישׁ? הֵיכָא קָא מִיבַּעְיָא לַן: כְּגוֹן דִּנְדַרָה מִתְּרֵין זֵיתִין וּשְׁמַע אָרוּס וְהֵיפֵר לַהּ, וַאֲכַלְתִּנּוּן.

ד׳ אִי אָמְרִינַן מִיגָּז גָּיֵיז — לָקְיָיא. אִי אָמְרִינַן מִקְלָישׁ קָלֵישׁ — אִיסּוּרָא בְּעָלְמָא הוּא. מַאי?

ה׳ תָּא שְׁמַע: אֵימָתַי אָמְרוּ מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב — בִּזְמַן שֶׁלֹּא שָׁמַע הַבַּעַל קוֹדֶם שֶׁיָּמוּת, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְשָׁתַק, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְהֵפֵר וּמֵת בּוֹ בַּיּוֹם. זוֹ הִיא שֶׁשָּׁנִינוּ: מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב.

א׳ אֲבָל אִם שָׁמַע וְקִיֵּים, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְשָׁתַק וּמֵת בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו — אֵין יָכוֹל לְהָפֵר.

ב׳ שָׁמַע אָבִיהָ וְהֵפֵר לָהּ, וְלֹא הִסְפִּיק בַּעַל לִשְׁמוֹעַ עַד שֶׁמֵּת הָאָב — זוֹ הִיא שֶׁשָּׁנִינוּ: מֵת הָאָב, לֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבַּעַל. שָׁמַע בַּעְלָהּ וְהֵפֵר לָהּ, וְלֹא הִסְפִּיק הָאָב לִשְׁמוֹעַ עַד שֶׁמֵּת הַבַּעַל — זוֹ הִיא שֶׁשָּׁנִינוּ: מֵת הַבַּעַל, נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב.

ג׳ שָׁמַע בַּעְלָהּ וְהֵפֵר לָהּ, וְלֹא הִסְפִּיק הָאָב לִשְׁמוֹעַ עַד שֶׁמֵּת — אֵין הַבַּעַל יָכוֹל לְהָפֵר, שֶׁאֵין הַבַּעַל מֵיפֵר אֶלָּא בְּשׁוּתָּפוּת.