תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ס״ו

א׳ וְתִנָּשֵׂא לְאַחֵר.

ב׳ נִיסֵּת לְאַחֵר, וְרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ — מְשַׁמֶּשֶׁת פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית, מִכָּאן וְאֵילָךְ לֹא תְּשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁתִּתְגָּרֵשׁ וְתִנָּשֵׂא לְאַחֵר. נִיסֵּת לְאַחֵר, וְרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ — מְשַׁמֶּשֶׁת פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית, מִכָּאן וְאֵילָךְ לֹא תְּשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁתִּבְדּוֹק עַצְמָהּ.

ג׳ כֵּיצַד בּוֹדֶקֶת אֶת עַצְמָהּ? מְבִיאָה שְׁפוֹפֶרֶת, וּבְתוֹכָהּ מִכְחוֹל, וּמוֹךְ מוּנָּח עַל רֹאשׁוֹ. אִם נִמְצָא דָּם עַל רֹאשׁ הַמּוֹךְ — בְּיָדוּעַ שֶׁמִּן הַמָּקוֹר הוּא בָּא. לֹא נִמְצָא דָּם עַל רֹאשׁוֹ — בְּיָדוּעַ שֶׁמִּן הַצְּדָדִין הוּא בָּא.

ד׳ וְאִם יֵשׁ לָהּ מַכָּה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם — תּוֹלָה בְּמַכָּתָהּ, וְאִם יֵשׁ לָהּ וֶסֶת — תּוֹלָה בְּוִסְתָּהּ.

ה׳ וְאִם הָיָה דַּם מַכָּתָהּ מְשׁוּנֶּה מִדַּם רְאִיָּיתָהּ — אֵינָהּ תּוֹלָה, וְנֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה לוֹמַר ״מַכָּה יֵשׁ לִי בַּמָּקוֹר שֶׁמִּמֶּנָּה דָּם יוֹצֵא״, דִּבְרֵי רַבִּי.

ו׳ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: דַּם מַכָּה הַבָּא מִן הַמָּקוֹר — טָמֵא, וְרַבּוֹתֵינוּ הֵעִידוּ עַל דַּם הַמַּכָּה הַבָּא מִן הַמָּקוֹר שֶׁהוּא טָהוֹר.

ז׳ מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר עוּלָּא: מָקוֹר מְקוֹמוֹ טָמֵא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.

ח׳ שְׁפוֹפֶרֶת — (אַפְגּוֹרֵי מַפְגְּרָא) [אַפְסוֹדֵי מַפְסְדָא] לַהּ! אָמַר שְׁמוּאֵל: בִּשְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל אֲבָר, וּפִיהָ רָצוּף לְתוֹכָהּ.

ט׳ אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: וְתִבְדּוֹק עַצְמָהּ בְּבִיאָה שְׁלִישִׁית שֶׁל בַּעַל הָרִאשׁוֹן? אֲמַר לֵיהּ: לְפִי שֶׁאֵין כׇּל הָאֶצְבָּעוֹת שָׁווֹת.

י׳ אֲמַר לֵיהּ: וְתִבְדּוֹק עַצְמָהּ בְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל בַּעַל שְׁלִישִׁי? לְפִי שֶׁאֵין כׇּל הַכֹּחוֹת שָׁווֹת.

י״א הָהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי, אֲמַר לֵיהּ לְאַבָּדָן: זִיל בַּעֲתַהּ. אֲזַל בַּעֲתַהּ, וְנָפַל מִמֶּנָּה חֲרָרַת דָּם. אָמַר רַבִּי: נִתְרַפְּאָה זֹאת.

י״ב הַהִיא אִתְּתָא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל, אֲמַר לֵיהּ לְרַב דִּימִי בַּר יוֹסֵף: זִיל בַּעֲתַהּ! אֲזַל בַּעֲתַהּ, וְלָא נְפַל (מִמֶּנָּה) [מִינַּהּ] וְלָא מִידֵּי. אָמַר שְׁמוּאֵל: זוֹ מְמַלְּאָה וְנוֹפֶצֶת הִיא, וְכׇל הַמְמַלְּאָה וְנוֹפֶצֶת — אֵין לָהּ תַּקָּנָה.

י״ג הָהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּכֹל אֵימַת דַּהֲוָת סָלְקָא מִטְּבִילַת מִצְוָה, הֲוָת קָחָזְיָא דְּמָא. אֲמַר לַהּ: שֶׁמָּא דִּימַת עִירִיךְ עָלְתָה בִּיךְ, לְכִי וְהִבָּעֲלִי לוֹ עַל גַּבֵּי הַנָּהָר.

י״ד אִיכָּא דְּאָמַר, אֲמַר לַהּ: תְּגַלִּי לְחַבְרוֹתִיךְ. כִּי הֵיכִי (דתהוו) [דְּתָוְוהָן] עֲלַיךְ לְהָךְ גִּיסָא, נִתְוְוהוּ עֲלַךְ לְהָךְ גִּיסָא. וְאִיכָּא דְּאָמַר, אֲמַר לָהּ: גַּלִּי לְחַבְרוֹתִיךְ, כִּי הֵיכִי דְּלִבְעוֹ עֲלַיךְ רַחֲמִים, דְּתַנְיָא: ״וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא״ — צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לָרַבִּים, וְרַבִּים מְבַקְּשִׁים עָלָיו רַחֲמִים.

ט״ו אָמַר רַב יוֹסֵף: הֲוָה עוֹבָדָא בְּפוּמְבְּדִיתָא, וְאִתַּסִּי.

ט״ז אָמַר רַב יוֹסֵף, אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: הִתְקִין רַבִּי בְּשָׂדוֹת, רָאֲתָה יוֹם אֶחָד — תֵּשֵׁב שִׁשָּׁה וְהוּא,

י״ז שְׁנַיִם — תֵּשֵׁב שִׁשָּׁה, וְהֵן שְׁלֹשָׁה — תֵּשֵׁב שִׁבְעָה נְקִיִּים.

י״ח אָמַר רַבִּי זֵירָא: בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֶחֱמִירוּ עַל עַצְמָן, שֶׁאֲפִילּוּ רוֹאוֹת טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל — יוֹשְׁבוֹת עָלֶיהָ שִׁבְעָה נְקִיִּים.

י״ט אַדְבְּרֵיהּ רָבָא לְרַב שְׁמוּאֵל, וְדָרֵשׁ: קִשְּׁתָה שְׁנֵי יָמִים, וְלַשְּׁלִישִׁי הִפִּילָה — תֵּשֵׁב שִׁבְעָה נְקִיִּים. קָסָבַר: אֵין קָשָׁוֵי לִנְפָלִים, וְאִי אֶפְשָׁר לִפְתִיחַת הַקֶּבֶר בְּלֹא דָּם.

כ׳ אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא: מַאי אִרְיָא קִשְּׁתָה שְׁנֵי יָמִים? אֲפִילּוּ מַשֶּׁהוּ בְּעָלְמָא! דְּהָא אָמַר רַבִּי זֵירָא: בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֶחֱמִירוּ עַל עַצְמָן, שֶׁאֲפִילּוּ רוֹאוֹת טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל — יוֹשְׁבוֹת עָלֶיהָ שִׁבְעָה נְקִיִּים!

כ״א אֲמַר לֵיהּ רבא: אָמֵינָא לָךְ אִיסּוּרָא, וְאַתְּ אָמְרַתְּ מִנְהָגָא?! הֵיכָא דְּאַחְמוּר — אַחְמוּר, הֵיכָא דְּלָא אַחְמוּר — לָא אַחְמוּר.

כ״ב (תְּבָעוּהָ, נֶתֶר, בְּחַמִּין, לִטְבוּל, קְמָטִים, עַל גַּבֵּי, נָמָל — סִימָן). אָמַר רָבָא: תְּבָעוּהָ לִינָּשֵׂא וְנִתְפַּיְּיסָה — צְרִיכָה שֶׁתֵּשֵׁב שִׁבְעָה נְקִיִּים.

כ״ג רָבִינָא אֶיעְסֹק לֵיהּ לִבְרֵיהּ בֵּי רַב חֲנִינָא, אֲמַר לֵיהּ: סָבַר לֵיהּ מָר לְמִכְתַּב כְּתוּבָה לְאַרְבָּעָה יוֹם? אֲמַר לֵיהּ: אִין. כִּי מְטָא לְאַרְבָּעָה, נְטַר עַד אַרְבְּעָה אַחֲרִינָא, אִיעַכַּב שִׁבְעָה יוֹמֵי בָּתַר הָהוּא יוֹמָא.

כ״ד אֲמַר לֵיהּ: מַאי הַאי? אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא דְּרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: תְּבָעוּהָ לִינָּשֵׂא וְנִתְפַּיְּיסָה צְרִיכָה לֵישֵׁב שִׁבְעָה נְקִיִּים? אֲמַר לֵיהּ: אֵימַר דְּאָמַר רָבָא בִּגְדוֹלָה דְּקָחָזְיָא דְּמָא, אֲבָל בִּקְטַנָּה דְּלָא חַזְיָא דְּמָא — מִי אָמַר?

כ״ה אֲמַר לֵיהּ: בְּפֵירוּשׁ אָמַר רָבָא: לָא שְׁנָא גְּדוֹלָה, לָא שְׁנָא קְטַנָּה. גְּדוֹלָה טַעְמָא מַאי? מִשּׁוּם דְּמֵחֲמָדָא, קְטַנָּה נָמֵי מֵחֲמָדָא.

כ״ו אָמַר רָבָא: אִשָּׁה

א׳ לָא תִּחוֹף לֹא בְּנֶתֶר וְלֹא בַּחוֹל; בְּנֶתֶר מִשּׁוּם דְּמִקְּטָף, וּבַחוֹל מִשּׁוּם דִּמְסָרֵיךְ.

ב׳ וְאָמַר אַמֵּימָר מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: אִשָּׁה לֹא תִּחוֹף אֶלָּא בְּחַמִּין, אֲבָל לֹא בְּצוֹנֵן, וַאֲפִילּוּ בְּחַמֵּי חַמָּה. צוֹנֵן מַאי טַעְמָא לָא? מִשּׁוּם דְּקָרִירֵי וּמְשָׁרוּ מַזְּיָיא.

ג׳ וְאָמַר רָבָא: לְעוֹלָם יִלְמַד אָדָם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁתְּהֵא אִשָּׁה מְדִיחָה בֵּית קַמְטֵיהּ בְּמַיִם. מֵיתִיבִי: בֵּית הַקְּמָטִים וּבֵית הַסְּתָרִים אֵינָן צְרִיכִין לְבִיאַת מַיִם!

ד׳ נְהִי דְּבִיאַת מַיִם לָא בָּעֵינַן, מְקוֹם הָרָאוּי לְבִיאַת מַיִם בָּעֵינַן, כִּדְרַבִּי זֵירָא, דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא: כׇּל הָרָאוּי לְבִילָּה — אֵין בִּילָּה מְעַכֶּבֶת בּוֹ, וְשֶׁאֵין רָאוּי לְבִילָּה — בִּילָּה מְעַכֶּבֶת בּוֹ.

ה׳ אָמַר רָבִין בַּר רַב אַדָּא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַעֲשֶׂה בְּשִׁפְחָתוֹ שֶׁל רַבִּי שֶׁטָּבְלָה, וְעָלְתָה, וְנִמְצָא לָהּ עֶצֶם חוֹצֵץ בֵּין שִׁינֶּיהָ, וְהִצְרִיכָהּ רַבִּי טְבִילָה אַחֶרֶת.

ו׳ וְאָמַר רָבָא: טָבְלָה וְעָלְתָה, וְנִמְצָא עָלֶיהָ דָּבָר חוֹצֵץ — אִם סָמוּךְ לַחֲפִיפָה טָבְלָה, אֵינָהּ צְרִיכָה לְחוֹף וְלִטְבּוֹל, וְאִם לָאו — צְרִיכָה לְחוֹף וְלִטְבּוֹל.

ז׳ אִיכָּא דְאָמְרִי, אִם בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁחָפְפָה טָבְלָה — אֵינָהּ צְרִיכָה לְחוֹף וְלִטְבּוֹל, וְאִם לָאו — צְרִיכָה לְחוֹף וְלִטְבּוֹל.

ח׳ מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ לְמִסְמַךְ לַחֲפִיפָה טְבִילָה, לְמִיחַף בִּימָמָא וּלְמִטְבָּל בְּלֵילְיָא.

ט׳ אָמַר רָבָא: אִשָּׁה לֹא תַּעֲמוֹד עַל גַּבֵּי כְּלִי חֶרֶס וְתִטְבּוֹל. סָבַר רַב כָּהֲנָא לְמֵימַר: טַעְמָא מַאי? מִשּׁוּם גְּזֵירַת מֶרְחֲצָאוֹת, הָא עַל גַּבֵּי סִילְתָּא — שַׁפִּיר דָּמֵי.

י׳ אֲמַר לֵיהּ רַב חָנָן מִנְּהַרְדְּעָא: הָתָם טַעְמָא מַאי — מִשּׁוּם דְּבָעֵית, סִילְתָּא נָמֵי בְּעֵיתָא.

י״א אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: אִשָּׁה לֹא תִּטְבּוֹל