תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע״ב

א׳ כְּלִיל תְּכֵלֶת״, וְיָלֵיף ״תְּכֵלֶת״ ״תְּכֵלֶת״ מִפָּרוֹכֶת: מָה לְהַלָּן שִׁשָּׁה, אַף כָּאן שִׁשָּׁה.

ב׳ וְנֵילַף מִשּׁוּלָיו וְרִמּוֹנָיו — מָה לְהַלָּן שְׁמוֹנָה, אַף כָּאן שְׁמוֹנָה! דָּנִין כְּלִי מִכְּלִי, וְאֵין דָּנִין כְּלִי מִתַּכְשִׁיט כְּלִי.

ג׳ אַדְּרַבָּה: דָּנִין גּוּפוֹ מִגּוּפוֹ, וְאֵין דָּנִין גּוּפוֹ מֵעָלְמָא. הַיְינוּ דְּאָמְרִינַן: לִשְׁאָר בְּגָדִים שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהֶן ״שֵׁשׁ״.

ד׳ פָּרֹכֶת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה — אַרְבְּעָה דְּשִׁיתָּא שִׁיתָּא, לָא דִּינָא וְלָא דַּיָּינָא.

ה׳ חוֹשֶׁן וְאֵפוֹד עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה מְנָא לַן? דִּכְתִיב: ״וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפוֹד תַּעֲשֶׂנּוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מׇשְׁזָר״, אַרְבְּעָה דְּשִׁיתָּא שִׁיתָּא — עֶשְׂרִין וְאַרְבְּעָה, זָהָב — אַרְבְּעָה, הָא עֶשְׂרִין וּתְמָנְיָא.

ו׳ וְאֵימָא זָהָב נָמֵי שִׁשָּׁה! אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, אָמַר קְרָא: ״וְקִצֵּץ פְּתִילִים״. ״פְּתִיל״, ״פְּתִילִים״ — הֲרֵי כָּאן אַרְבָּעָה.

ז׳ רַב אָשֵׁי אָמַר, אָמַר קְרָא: ״לַעֲשׂוֹת בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן״. הֵיכִי נַעֲבֵיד? נַעֲבֵיד אַרְבְּעָה דִּתְרֵי תְּרֵי — הָווּ לְהוּ תְּמָנְיָא. נַעֲבֵיד תְּרֵי דִּתְרֵי תְּרֵי, וּתְרֵי דְּחַד חַד — ״וְעָשִׂיתָ״, שֶׁיִּהְיוּ כׇּל עֲשִׂיּוֹתָיו שָׁווֹת.

ח׳ אָמַר רַחֲבָא אָמַר רַב יְהוּדָה: הַמְקָרֵעַ בִּגְדֵי כְהוּנָּה לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יִקָּרֵעַ״. מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, וְדִילְמָא הָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא: נַעֲבֵיד לֵיהּ שָׂפָה כִּי הֵיכִי דְּלָא נִיקְּרַע! מִי כְּתִיב ״שֶׁלֹּא יִקָּרֵעַ״?

ט׳ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הַמַּזִּיחַ חוֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד, וְהַמֵּסִיר בַּדֵּי אָרוֹן — לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יִזַּח״ וְ״לָא יָסוּרוּ״. מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: וְדִילְמָא כִּי קָאָמַר רַחֲמָנָא, חַדְּקִינְהוּ וְעַבְדִינְהוּ שַׁפִּיר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזַּח וְלֹא יָסוּרוּ! מִי כְּתִיב ״שֶׁלֹּא יִזַּח״ וְ״שֶׁלֹּא יָסוּרוּ״?!

י׳ רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא רָמֵי, כְּתִיב: ״בְּטַבְּעוֹת הָאָרוֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסוּרוּ מִמֶּנּוּ״, וּכְתִיב: ״וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעוֹת״! הָא כֵּיצַד? מִתְפָּרְקִין וְאֵין נִשְׁמָטִין.

י״א תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״בְּטַבְּעוֹת הָאָרוֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים״. יָכוֹל לֹא יִהְיוּ זָזִין מִמְּקוֹמָן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעוֹת״, אִי ״וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו״, יָכוֹל יִהְיוּ נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּטַבְּעוֹת הָאָרוֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים״. הָא כֵּיצַד? מִתְפָּרְקִין, וְאֵין נִשְׁמָטִין.

י״ב אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא, מַאי דִּכְתִיב: ״עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים״, שֶׁעוֹמְדִים דֶּרֶךְ גְּדִילָתָן. דָּבָר אַחֵר: ״עוֹמְדִים״, שֶׁמַּעֲמִידִין אֶת צִפּוּיָין. דָּבָר אַחֵר: ״עוֹמְדִים״. שֶׁמָּא תֹּאמַר אָבַד סִבְרָן וּבָטֵל סִכּוּיָין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עוֹמְדִים״, שֶׁעוֹמְדִין לְעוֹלָם וּלְעוֹלָמִים.

י״ג אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא, מַאי דִּכְתִיב: ״אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לְשָׁרֵת בַּקּוֹדֶשׁ״ —

א׳ אִלְמָלֵא בִּגְדֵי כְהוּנָּה, לֹא נִשְׁתַּיֵּיר מִשּׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט.

ב׳ רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: דְּבֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן תָּנָא: בְּגָדִים שֶׁגּוֹרְדִין אוֹתָן כִּבְרִיָּיתָן מִכְּלֵיהֶן, וּמְשָׂרְדִין מֵהֶן כְּלוּם. מַאי הִיא? רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אֵלּוּ מַעֲשֵׂה מַחַט.

ג׳ מֵיתִיבִי: בִּגְדֵי כְהוּנָּה אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן מַעֲשֵׂה מַחַט, אֶלָּא מַעֲשֵׂה אוֹרֵג, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מַעֲשֵׂה אוֹרֵג״! אָמַר אַבָּיֵי: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְבֵית יָד שֶׁלָּהֶם. כִּדְתַנְיָא: בֵּית יָד שֶׁל בִּגְדֵי כְהוּנָּה נֶאֱרֶגֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְנִדְבֶּקֶת עִם הַבֶּגֶד, וּמַגַּעַת עַד פִּיסַּת הַיָּד.

ד׳ אָמַר רַחֲבָה אָמַר רַב יְהוּדָה: שָׁלֹשׁ אֲרוֹנוֹת עָשָׂה בְּצַלְאֵל, אֶמְצָעִי שֶׁל עֵץ תִּשְׁעָה, פְּנִימִי שֶׁל זָהָב שְׁמוֹנָה, חִיצוֹן עֲשָׂרָה וּמַשֶּׁהוּ.

ה׳ וְהָתַנְיָא: אַחַד עָשָׂר וּמַשֶּׁהוּ! לָא קַשְׁיָא: הָא כְּמַאן דְּאָמַר יֵשׁ בְּעׇבְיוֹ טֶפַח, הָא כְּמַאן דְּאָמַר אֵין בְּעׇבְיוֹ טֶפַח. וּמַאי מַשֶּׁהוּ — זֵיר.

ו׳ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שְׁלֹשָׁה זֵירִים הֵן: שֶׁל מִזְבֵּחַ, וְשֶׁל אָרוֹן, וְשֶׁל שֻׁלְחָן. שֶׁל מִזְבֵּחַ — זָכָה אַהֲרֹן וּנְטָלוֹ. שֶׁל שֻׁלְחָן — זָכָה דָּוִד וּנְטָלוֹ. שֶׁל אָרוֹן — עֲדַיִין מוּנָּח הוּא, כָּל הָרוֹצֶה לִיקַּח — יָבֹא וְיִקַּח. שְׁמָּא תֹּאמַר פָּחוּת הוּא, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בִּי מְלָכִים יִמְלוֹכוּ״.

ז׳ רַבִּי יוֹחָנָן רָמֵי. כְּתִיב: ״זָר״, וְקָרֵינַן ״זֵיר״. זָכָה — נַעֲשֵׂית לוֹ זֵיר, לֹא זָכָה — זָרָה הֵימֶנּוּ.

ח׳ רַבִּי יוֹחָנָן רָמֵי. כְּתִיב: ״וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ״, וּכְתִיב: ״וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים״, מִכָּאן לְתַלְמִיד חָכָם, שֶׁבְּנֵי עִירוֹ מְצֻוִּוין לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלַאכְתּוֹ.

ט׳ ״מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ״. אָמַר רָבָא: כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ — אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם.

י׳ אָמַר אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר עוּלָּא: נִקְרָא נִתְעָב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שׁוֹתֶה כַמַּיִם עַוְלָה״.

י״א אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, מַאי דִּכְתִיב: ״לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חׇכְמָה וְלֶב אָיִן״ — אוֹי לָהֶם לְשׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וְאֵין בָּהֶן יִרְאַת שָׁמַיִם.

י״ב מַכְרִיז רַבִּי יַנַּאי: חֲבָל עַל דְּלֵית לֵיהּ דָּרְתָּא, וְתַרְעָא לְדָרְתֵּיהּ עָבֵיד.

י״ג אֲמַר לְהוּ רָבָא לְרַבָּנַן: בְּמָטוּתָא מִינַּיְיכוּ, לָא תִּירְתוּן תַּרְתֵּי גֵּיהִנָּם.

י״ד אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, מַאי דִּכְתִיב: ״וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה״, זָכָה — נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים, לֹא זָכָה — נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מִיתָה. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רָבָא: דְּאוֹמֵן לַהּ — סַמָּא דְחַיָּיא, דְּלָא אוֹמֵן לַהּ — סַמָּא דְמוֹתָא.

ט״ו אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, רַבִּי יוֹנָתָן רָמֵי, כְּתִיב: ״פִּקּוּדֵי ה׳ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב״, וּכְתִיב: ״אִמְרַת ה׳ צְרוּפָה״. זָכָה — מְשַׂמַּחְתּוֹ, לֹא זָכָה — צוֹרַפְתּוֹ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר, מִגּוּפֵיהּ דִּקְרָא נָפְקָא: זָכָה — צוֹרַפְתּוֹ לְחַיִּים, לֹא זָכָה — צוֹרַפְתּוֹ לְמִיתָה.

ט״ז ״יִרְאַת ה׳ טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד״. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: זֶה הַלּוֹמֵד תּוֹרָה בְּטָהֳרָה. מַאי הִיא? נוֹשֵׂא אִשָּׁה, וְאַחַר כָּךְ לוֹמֵד תּוֹרָה.

י״ז ״עֵדוּת ה׳ נֶאֱמָנָה״, אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: נֶאֱמָנָה הִיא לְהָעִיד בְּלוֹמְדֶיהָ.

י״ח ״מַעֲשֵׂה רוֹקֵם״, ״מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב״, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁרוֹקְמִין בִּמְקוֹם שֶׁחוֹשְׁבִין.

י״ט תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה: ״רוֹקֵם״ — מַעֲשֵׂה מַחַט, לְפִיכָךְ פַּרְצוּף אֶחָד. ״חוֹשֵׁב״ — מַעֲשֵׂה אוֹרֵג, לְפִיכָךְ שְׁנֵי פַּרְצוּפוֹת.

כ׳ בְּאֵלּוּ נִשְׁאָלִין בְּאוּרִים וְתוּמִּים. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: בְּגָדִים שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן, מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבִגְדֵי הַקּוֹדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו״, לְמִי שֶׁבָּא בִּגְדוּלָּה אַחֲרָיו.

כ״א מֵתִיב רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, וְאָמְרִי לַהּ כְּדִי: יָכוֹל יְהֵא בְּנוֹ שֶׁל מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מְשַׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו —