תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ״ח

א׳ כְּאַלְיָה דָּמֵי; וְהָא קָא מְחַשֵּׁב מֵאֲכִילַת מִזְבֵּחַ לְאָדָם!

ב׳ אָמַר שְׁמוּאֵל: הָא מַנִּי – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא; דְּאָמַר: מְחַשְּׁבִין מֵאֲכִילַת מִזְבֵּחַ לַאֲכִילַת אָדָם, וּמֵאֲכִילַת אָדָם לַאֲכִילַת מִזְבֵּחַ.

ג׳ דִּתְנַן: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל; לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר – כָּשֵׁר. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל.

ד׳ בְּמַאי אוֹקֵימְתַּהּ – כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? אֵימָא סֵיפָא, זֶה הַכְּלָל: כׇּל הַשּׁוֹחֵט, וְהַמְקַבֵּל, וְהַמּוֹלִיךְ, וְהַזּוֹרֵק; לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר.

ה׳ דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל אִין, שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל לָא; אֲתָאן לְרַבָּנַן. רֵישָׁא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְסֵיפָא רַבָּנַן?! אֲמַר לֵיהּ: אִין.

ו׳ רַב הוּנָא אָמַר: עוֹר אַלְיָה – לָאו כְּאַלְיָה דָּמֵי. אָמַר רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּרַב הוּנָא? ״חֶלְבּוֹ הָאַלְיָה״ – וְלֹא עוֹר הָאַלְיָה.

ז׳ רַב חִסְדָּא אָמַר: לְעוֹלָם עוֹר הָאַלְיָה כְּאַלְיָה דָּמֵי; וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בְּאַלְיָה שֶׁל גְּדִי.

ח׳ כּוּלְּהוּ כִּשְׁמוּאֵל לָא אָמְרִי – רֵישָׁא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְסֵיפָא רַבָּנַן לָא מוֹקְמִי. כְּרַב הוּנָא לָא אָמְרִי – עוֹר אַלְיָה כְּאַלְיָה דָּמֵי קָא מַשְׁמַע לְהוּ.

ט׳ כְּרַב חִסְדָּא – מַאי טַעְמָא לָא אָמְרִי? מַאי קָא מַשְׁמַע לַן – עוֹר אַלְיָה כְּאַלְיָה דְּמֵי?! תְּנֵינָא: וְאֵלּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן – עוֹר שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה!

י׳ וְרַב חִסְדָּא – אִיצְטְרִיךְ; סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן טוּמְאָה – דְּרַכִּיךְ מִצְטְרֵף. אֲבָל הָכָא, אֵימָא ״לְמׇשְׁחָה״ – לִגְדוּלָּה, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמְּלָכִים אוֹכְלִין; וְלָא עֲבִידִי מְלָכִים דְּאָכְלִי הָכִי, אֵימָא לָא; קָא מַשְׁמַע לַן.

י״א מֵיתִיבִי: הַשּׁוֹחֵט אֶת הָעוֹלָה לְהַקְטִיר כְּזַיִת מֵעוֹר שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה; חוּץ לִמְקוֹמוֹ – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת; חוּץ לִזְמַנּוֹ – פִּיגּוּל, וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת.

י״ב אֶלְעָזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ אֲבֵלִים אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יַעֲקֹב, וְכֵן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עִיכּוּס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֶחָד עוֹר בֵּית הַפְּרָסוֹת בְּהֵמָה דַּקָּה, וְאֶחָד עוֹר הָרֹאשׁ שֶׁל עֵגֶל הָרַךְ, וְאֶחָד עוֹר שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה, וְכׇל שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים גַּבֵּי טוּמְאָה ״וְאֵלּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן״ – לְהָבִיא עוֹר שֶׁל בֵּית הַבּוֹשֶׁת; חוּץ לִמְקוֹמוֹ – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת; חוּץ לִזְמַנּוֹ – פִּיגּוּל, וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת.

י״ג עוֹלָה אִין, אֲבָל זֶבַח לָא; בִּשְׁלָמָא לְרַב הוּנָא – הַיְינוּ דְקָתָנֵי ״עוֹלָה״; אֶלָּא לְרַב חִסְדָּא – מַאי אִירְיָא דְּתָנֵי ״עוֹלָה״? לִיתְנֵי ״זֶבַח״!

י״ד אָמַר לְךָ רַב חִסְדָּא: אִיבָּעֵית אֵימָא, בְּאַלְיָה שֶׁל גְּדִי; וְאִיבָּעֵית אֵימָא, תְּנִי: ״זֶבַח״.

ט״ו פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת כּוּ׳. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר שְׁמוּאֵל: תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי.

ט״ז מַאי הִיא? אָמַר רַבָּה: ״שְׁלִישִׁי״ – זֶהוּ חוּץ לִזְמַנּוֹ.

י״ז ״פִּגּוּל״ – זֶהוּ חוּץ לִמְקוֹמוֹ. ״וְהַנֶּפֶשׁ הָאוֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ״ – אֶחָד וְלֹא שְׁנַיִם; זֶהוּ חוּץ לִזְמַנּוֹ, וּלְמַעוֹטֵי חוּץ לִמְקוֹמוֹ.

י״ח וְאֵימָא: ״וְהַנֶּפֶשׁ הָאוֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ״ – זֶהוּ חוּץ לִמְקוֹמוֹ, וּלְמַעוֹטֵי חוּץ לִזְמַנּוֹ! מִסְתַּבְּרָא חוּץ לִזְמַנּוֹ עֲדִיף – דִּפְתַח בֵּיהּ. אַדְּרַבָּה! חוּץ לִמְקוֹמוֹ עֲדִיף – דִּסְמִיךְ לֵיהּ!

י״ט אֶלָּא אֲמַר אַבָּיֵי: כִּי אֲתָא רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי [אָמַר רַב], סָמֵיךְ אַדְּתָנֵי תַּנָּא: כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״שְׁלִישִׁי״ בְּפָרָשַׁת ״קְדֹשִׁים תִּהְיוּ״ – שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: ״וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח הַשְּׁלָמִים בְּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי״;

א׳ אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְחוּץ לִזְמַנּוֹ, תְּנֵהוּ לְעִנְיַן חוּץ לִמְקוֹמוֹ; וּמִיעֵט רַחֲמָנָא גַּבֵּי נוֹתָר: ״וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא״ – לְמַעוֹטֵי חוּץ לִמְקוֹמוֹ.

ב׳ וְאֵימָא: ״וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא״ – זֶהוּ חוּץ לִמְקוֹמוֹ, וּלְמַעוֹטֵי נוֹתָר מִכָּרֵת!

ג׳ מִסְתַּבְּרָא נוֹתָר הֲוָה לֵיהּ לְאוֹקוֹמֵי בְּכָרֵת – לְמִגְמַר ״עָוֹן״–״עָוֹן״ לְחוּץ לִזְמַנּוֹ, דְּדָמֵי לֵיהּ בְּז״ב.

ד׳ אַדְּרַבָּה! חוּץ לִמְקוֹמוֹ הֲוָה לֵיהּ לְאוֹקוֹמֵי בְּכָרֵת – לְמִגְמַר ״עָוֹן״–״עָוֹן״ לְחוּץ לִזְמַנּוֹ, דְּדָמֵי לֵיהּ בְּמקד״ש!

ה׳ אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, תָּנֵי זַבְדִּי בַּר לֵוִי: אַתְיָא ״קֹדֶשׁ״–״קֹדֶשׁ״; כְּתִיב הָכָא: ״אֶת קֹדֶשׁ ה׳ חִלֵּל וְנִכְרְתָה״, וּכְתִיב הָתָם: ״וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ וְגוֹ׳״; מָה לְהַלָּן נוֹתָר, אַף כָּאן נוֹתָר.

ו׳ וּמִיעֵט רַחֲמָנָא גַּבֵּי נוֹתָר ״וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא״ – לְמַעוֹטֵי חוּץ לִמְקוֹמוֹ מִכָּרֵת.

ז׳ וּמַאי חָזֵית דִּקְרָא אֲרִיכָא – בְּחוּץ לִזְמַנּוֹ, וּ״שְׁלִישִׁי״ דְּפָרָשַׁת ״קְדֹשִׁים תִּהְיוּ״ – חוּץ לִמְקוֹמוֹ? אֵיפוֹךְ אֲנָא!

ח׳ מִסְתַּבְּרָא אֲרִיכָא בְּחוּץ לִזְמַנּוֹ – דְּגָמַר ״עָוֹן״–״עָוֹן״ מִנּוֹתָר, דְּדָמֵי לֵיהּ בְּז״ב.

ט׳ אַדְּרַבָּה! אֲרִיכָא בְּחוּץ לִמְקוֹמוֹ, וּ״שְׁלִישִׁי״ דִּ״קְדֹשִׁים תִּהְיוּ״ בְּחוּץ לִזְמַנּוֹ – מִשּׁוּם דְּדָמֵי לֵיהּ, סַמְכֵיהּ וְקָא מְמַעֵט לֵיהּ!

י׳ אֶלָּא אָמַר רָבָא: כּוּלְּהוּ מִקְּרָא אֲרִיכָא אָתַיִין; דִּכְתִיב: ״הֵאָכֹל יֵאָכֵל״ – בִּשְׁתֵּי אֲכִילוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֶחָד אֲכִילַת אָדָם וְאֶחָד אֲכִילַת מִזְבֵּחַ.

י״א ״מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו״ – מָה שְׁלָמִים מְפַגְּלִין וּמִתְפַּגְּלִין, אַף כֹּל מְפַגְּלִין וּמִתְפַּגְּלִין.

י״ב ״שְׁלִישִׁי״ – זֶה חוּץ לִזְמַנּוֹ.

י״ג ״לֹא יֵרָצֶה״ – כְּהַרְצָאַת כָּשֵׁר, כֵּן הַרְצָאַת פָּסוּל; וּמָה הַרְצָאַת כָּשֵׁר – עַד שֶׁיַּקְרִיבוּ כׇּל מַתִּירָיו, אַף הַרְצָאַת פָּסוּל – עַד שֶׁיַּקְרִיבוּ כׇּל מַתִּירָיו.

י״ד ״הַמַּקְרִיב״ – בְּהַקְרָבָה הוּא נִפְסָל, וְאֵינוֹ נִפְסָל בִּשְׁלִישִׁי. ״אוֹתוֹ״ – בַּזֶּבַח הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בַּכֹּהֵן.

ט״ו ״לֹא יֵחָשֵׁב״ –