תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף נ״ח

א׳ מַתְנִי׳ קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ – רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּאִילּוּ נִשְׁחֲטוּ בַּצָּפוֹן. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַדָּרוֹם – כַּדָּרוֹם, מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַצָּפוֹן – כַּצָּפוֹן.

ב׳ גְּמָ׳ אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹמֵר הָיָה ר׳ יוֹסֵי, כּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ בְּצָפוֹן קָאֵי. וּמַאי ״כְּאִילּוּ״? מַהוּ דְּתֵימָא בָּעֵינַן ״עַל יָרֵךְ״ – וְלֵיכָּא; קָא מַשְׁמַע לַן.

ג׳ אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַב אַסִּי: אֶלָּא מֵעַתָּה, לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה – הָכִי נָמֵי דְּחֶצְיוֹ בְּצָפוֹן וְחֶצְיוֹ בַּדָּרוֹם?!

ד׳ וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי; וְהָא אַתְּ הוּא דְּאָמְרַתְּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: מוֹדֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם שְׁחָטָן כְּנֶגְדָּן בַּקַּרְקַע – פְּסוּלָה!

ה׳ אֲמַר לֵיהּ: הָכִי קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן – שְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ: ״וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ״ –

ו׳ רַבִּי יוֹסֵי סָבַר: כּוּלּוֹ לְעוֹלָה וְכוּלּוֹ לִשְׁלָמִים. וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: חֶצְיוֹ לְעוֹלָה וְחֶצְיוֹ לִשְׁלָמִים;

ז׳ דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כּוּלּוֹ לְעוֹלָה כָּשֵׁר, הַשְׁתָּא כּוּלּוֹ לְעוֹלָה – כָּשֵׁר, כּוּלּוֹ לִשְׁלָמִים מִיבַּעְיָא?!

ח׳ וְאִידָּךְ – אִיצְטְרִיךְ; סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: עוֹלָה הוּא דִּדְחִיק לֵיהּ מָקוֹם; אֲבָל שְׁלָמִים, דְּלָא דְּחִיק לֵיהּ מָקוֹם – אֵימָא לָא; קָא מַשְׁמַע לַן.

ט׳ גּוּפָא – אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מוֹדֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם שְׁחָטָן כְּנֶגְדָּן בַּקַּרְקַע – פְּסוּלוֹת. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא: מַאי כְּנֶגְדָּן בַּקַּרְקַע? אִילֵימָא אַמָּה יְסוֹד אַמָּה סוֹבֵב – הַאי גּוּפֵיהּ מִזְבֵּחַ הוּא! וְעוֹד, מַאי ״כְּנֶגְדָּן בַּקַּרְקַע״?

י׳ וְכִי תֵּימָא דְּעָבֵיד מְחִילּוֹת בַּקַּרְקַע וְשָׁחֵיט בְּהוּ – וְכִי הַאי גַּוְונָא מִי הָוֵי מִזְבֵּחַ?! וְהָתַנְיָא: ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״ – שֶׁיְּהֵא מְחוּבָּר (מֵאֲדָמָה) [בַּאֲדָמָה]; שֶׁלֹּא יִבְנֶנּוּ לֹא עַל גַּבֵּי מְחִילּוֹת וְלֹא עַל גַּבֵּי כִּיפִּין.

י״א לָא צְרִיכָא, דְּבַצְּרֵיהּ בַּצּוֹרֵי.

י״ב אָמַר רַבִּי זֵירָא: אֶפְשָׁר אִיתָא לְהָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן, וְלָא תְּנֵינָא לַהּ בְּמַתְנִיתִין?!

י״ג נְפַק, דַּק וְאַשְׁכַּח – דִּתְנַן: בֵּירְרוּ מִשָּׁם עֲצֵי תְאֵינָה יָפִים לְסַדֵּר מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹרֶת; כְּנֶגֶד קֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, מָשׁוּךְ מִן הַקֶּרֶן כְּלַפֵּי צָפוֹן אַרְבַּע אַמּוֹת; בְּאוֹמֶד חָמֵשׁ סְאִין גֶּחָלִים. וּבְשַׁבָּת – בְּאוֹמֶד שְׁמוֹנֶה סְאִין גֶּחָלִים, שֶׁשָּׁם הָיוּ נוֹתְנִין שְׁנֵי בְּזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים.

י״ד וּמַאי סִימָנָא? רַבִּי יוֹסֵי הִיא, דְּתַנְיָא,

א׳ רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: זֶה סִימָן – כׇּל הַנִּיטָּל בִּפְנִים לִינָּתֵן בַּחוּץ, אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא בְּסָמוּךְ שֶׁאֵין לִפְנִים;

ב׳ וְכׇל הַנִּיטָּל בַּחוּץ לִינָּתֵן לִפְנִים, אֵינוֹ נִיטָּל אֶלָּא בְּסָמוּךְ שֶׁאֵין לִפְנִים.

ג׳ כָּל הַנִּיטָּל בִּפְנִים לִינָּתֵן בַּחוּץ – מַאי נִיהוּ? אִילֵּימָא שִׁירַיִם, בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ: ״אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעוֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״!

ד׳ וְתוּ, כֹּל הַנִּיטָּל בַּחוּץ לִינָּתֵן בִּפְנִים – מַאי נִיהוּ? אִילֵּימָא גֶּחָלִים שֶׁל יוֹם הַכִּיפּוּרִים, בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ: ״וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ וְגוֹ׳״!

ה׳ אֶלָּא כׇּל הַנִּיטָּל בִּפְנִים לִינָּתֵן בַּחוּץ – שְׁנֵי בְּזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים, דְּגָמְרִי מִשִּׁירַיִם.

ו׳ הַנִּיטָּל בַּחוּץ לִינָּתֵן בִּפְנִים – גֶּחָלִים דְּכֹל יוֹמָא וְיוֹמָא, דְּגָמְרָן מִגֶּחָלִים שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים.

ז׳ וּמַאי קָסָבַר? אִי קָסָבַר כּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ בְּדָרוֹם קָאֵי, עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע בָּעֵי לְמֵיתֵי!

ח׳ וְאִי נָמֵי קָסָבַר קְדוּשַּׁת הֵיכָל וְאוּלָם חֲדָא הִיא, עֶשְׂרִים וְתַרְתֵּי בָּעֵי מֵיתֵי!

ט׳ וְאִי קָסָבַר חֶצְיוֹ בַּצָּפוֹן וְחֶצְיוֹ בַּדָּרוֹם, חַד סְרֵי בָּעֵי לְמֵיתֵי! וְאֶלָּא קָסָבַר קְדוּשַּׁת הֵיכָל וְאוּלָם חֲדָא מִילְּתָא הִיא? שֵׁית בָּעֵי לְמֵיתֵי!

י׳ אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּקָסָבַר כּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ בְּצָפוֹן קָאֵי?

י״א וְהָנֵי אַרְבַּע אַמּוֹת – אַמָּה יְסוֹד, וְאַמָּה סוֹבֵב, וְאַמָּה מָקוֹם קְרָנוֹת, וְאַמָּה מְקוֹם רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים; דְּכִי מְסַגּוּ לְקַמֵּיהּ טְפֵי – תּוּ לֵיכָּא פֶּתַח.

י״ב אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: הָא מַנִּי – רַבִּי יְהוּדָה הִיא. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִזְבֵּחַ מְמוּצָּע וְעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הָעֲזָרָה; ושְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם אַמּוֹת הָיוּ לוֹ – עֶשֶׂר אַמּוֹת כְּנֶגֶד פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה מִיכָּן, וְאַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה מִיכָּן; נִמְצָא מִזְבֵּחַ מְכוָּּון כְּנֶגֶד הֵיכָל.

י״ג סוֹף סוֹף, לְרַבִּי יְהוּדָה חַד סְרֵי בָּעֵי לְמֵיתֵי; וְאִי קָסָבַר קְדוּשַּׁת הֵיכָל וְאוּלָם חֲדָא מִילְּתָא הִיא, שֵׁית בָּעֵי לְמֵיתֵי!

י״ד מִי סָבְרַתְּ הָנֵי אַרְבַּע אַמּוֹת – בַּהֲדֵי אַמָּה יְסוֹד וְאַמָּה סוֹבֵב?! אַרְבַּע אַמּוֹת בַּר מֵאַמָּה יְסוֹד וְאַמָּה סוֹבֵב.

ט״ו וְנוֹקְמַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, וּבִמְמוּצָּע! מִשּׁוּם דְּרַבִּי יְהוּדָה שְׁמַעְנָא לֵיהּ מְמוּצָּע בְּהֶדְיָא.

ט״ז וְרַב שֵׁרֵבְיָא אָמַר: הָא מַנִּי – רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא. דְּתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָתַתָּ אֶת הַכִּיּוֹר בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד״ וְגוֹמֵר, ״וְאֶת