תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ע״א

א׳ שֶׁהֵמִית אֶת הָאָדָם עַל פִּי עֵד אֶחָד אוֹ עַל פִּי הַבְּעָלִים, בְּרוֹבֵעַ וְנִרְבָּע, בְּמוּקְצֶה וְנֶעֱבָד, בְּאֶתְנַן וּמְחִיר,

א׳ בְּכִלְאַיִם וּבִטְרֵיפָה, בְּיוֹצֵא דּוֹפֶן – יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיִמָּכְרוּ, וְיָבִיא בִּדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מֵאוֹתוֹ הַמִּין.

ב׳ נִתְעָרְבוּ בְּחוּלִּין תְּמִימִים – יִמָּכְרוּ הַחוּלִּין לְצוֹרְכֵי אוֹתוֹ הַמִּין.

ג׳ קָדָשִׁים בְּקָדָשִׁים מִין בְּמִינוֹ – זֶה יִקְרַב לְשֵׁם מִי שֶׁהוּא, וְזֶה יִקְרַב לְשֵׁם מִי שֶׁהוּא.

ד׳ קָדָשִׁים בְּקָדָשִׁים מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ – יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ וְיִמָּכְרוּ, וְיָבִיא בִּדְמֵי יָפֶה שֶׁבָּהֶן מִמִּין זֶה, וּבִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מִמִּין זֶה, וְיַפְסִיד הַמּוֹתָר מִבֵּיתוֹ.

ה׳ נִתְעָרְבוּ בִּבְכוֹר וּבְמַעֲשֵׂר – יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיֵאָכְלוּ כִּבְכוֹר וּכְמַעֲשֵׂר.

ו׳ הַכֹּל יְכוֹלִין לְהִתְעָרֵב, חוּץ מִן הַחַטָּאת וְהָאָשָׁם.

ז׳ גְּמָ׳ מַאי ״אֲפִילּוּ״?

ח׳ הָכִי קָאָמַר: כׇּל הַזְּבָחִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בָּהֶן חַטָּאוֹת הַמֵּתוֹת אוֹ שׁוֹר הַנִּסְקָל, אֲפִילּוּ אֶחָד בְּרִיבּוֹא – יָמוּתוּ כּוּלָּן.

ט׳ תְּנֵינָא חֲדָא זִימְנָא: כָּל הָאֲסוּרִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ אוֹסְרִין בְּכׇל שֶׁהֵן, הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע!

י׳ אָמַר רַב אָשֵׁי: אַמְרִיתַהּ לִשְׁמַעְתֵּיהּ קַמֵּיהּ דְּרַב שִׁימִי, וְאַצְרִיכַן – דְּאִי מֵהָתָם, הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי לְגָבוֹהַּ, אֲבָל לְהֶדְיוֹט אֵימָא לָא;

י״א וְאִי מֵהָכָא, הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי הוּא אִיסּוּרֵי הֲנָאָה נִינְהוּ, אֲבָל הָנֵי אֵימָא לָא; צְרִיכִי.

י״ב דְּלָאו אִיסּוּרֵי הֲנָאָה נִינְהוּ – הָא תְּנָא לֵיהּ! מִי קָתָנֵי בְּכַמָּה?! ״כׇּל שֶׁהֵן״ – הָתָם קָתָנֵי.

י״ג וְנִיתְנֵי הָא, וְלָא בָּעֵי הָא! תַּקַּנְתָּא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ.

י״ד דְּהֶדְיוֹט נָמֵי תְּנָא לֵיהּ – וְאֵלּוּ אֲסוּרִין וְאוֹסְרִין בְּכׇל שֶׁהֵן: יֵין נֶסֶךְ וַעֲבוֹדָה זָרָה!