תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ע״ב

א׳ צְרִיכִי; דְּאִי מֵהָתָם, הֲוָה אָמֵינָא: לְהֶדְיוֹט, אֲבָל לְגָבוֹהַּ אֵימָא לָא נַפְסְדִינְהוּ לְכוּלְּהוּ;

ב׳ וְאִי מֵהָכָא, הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי קָדָשִׁים – דִּמְאִיס, אֲבָל חוּלִּין דְּלָא מְאִיס – אֵימָא: אִיסּוּרֵי הֲנָאָה (לִיבְטְלֵי) [לִיבְטְלוּ] בְּרוּבָּא; צְרִיכָא.

ג׳ וְנִיבְטְלוּ בְּרוּבָּא! וְכִי תֵּימָא חֲשִׁיבִי וְלָא בָּטְלִי – הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר: ״כׇּל שֶׁדַּרְכּוֹ לִימָּנוֹת״ שָׁנִינוּ;

ד׳ אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: ״אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִימָּנוֹת״ שָׁנִינוּ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? דִּתְנַן: מִי שֶׁהָיוּ לוֹ חֲבִילֵי תִּילְתָּן שֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם –

א׳ יִדָּלְקוּ. נִתְעָרְבוּ בַּאֲחֵרִים (וַאֲחֵרִים בַּאֲחֵרִים) – כּוּלָּן יִדָּלְקוּ. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יַעֲלוּ בְּאֶחָד וּמָאתַיִם.

ב׳ שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כֹּל שֶׁדַּרְכּוֹ לִמָּנוֹת – מְקַדֵּשׁ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ אֶלָּא שִׁשָּׁה דְּבָרִים בִּלְבַד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: שִׁבְעָה, וְאֵלּוּ הֵן: אֱגוֹזֵי פֶרֶךְ, וְרִימּוֹנֵי בָאדָן, וְחָבִיּוֹת סְתוּמוֹת, וְחִילְפֵי תְרָדִין, וְקִילְחֵי כְרוּב, וְדַלַּעַת יְוָנִית. רַבִּי עֲקִיבָא מוֹסִיף: אַף כִּכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.

ג׳ הָרָאוּי לְעׇרְלָה – עׇרְלָה, הָרָאוּי לְכִלְאֵי הַכֶּרֶם – כִּלְאֵי הַכֶּרֶם.

ד׳ וְאִיתְּמַר עֲלַהּ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִמָּנוֹת״ שָׁנִינוּ, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר: ״כׇּל שֶׁדַּרְכּוֹ לִמָּנוֹת״ שָׁנִינוּ.

ה׳ הָנִיחָא לְרֵישׁ לָקִישׁ, אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמַר רַב פָּפָּא: הַאי תַּנָּא – תַּנָּא דְּלִיטְרָא קְצִיעוֹת הוּא, דְּאָמַר: