תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף צ״ב

א׳ אֲבָל לֹא גַּחֶלֶת שֶׁל עֵץ. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סְבִירָא לֵיהּ, אֲפִילּוּ גַּחֶלֶת שֶׁל עֵץ נָמֵי!

ב׳ בְּדָבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין – סָבַר לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, בִּמְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ – סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה.

ג׳ אָמַר רַב הוּנָא: נְסָכִים שֶׁנִּטְמְאוּ – עוֹשֶׂה לָהֶן מַעֲרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָן וְשׂוֹרְפָן, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּקֹּדֶשׁ בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף״. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַדָּם וְהַשֶּׁמֶן וְהַמְּנָחוֹת וְהַנְּסָכִים שֶׁנִּטְמְאוּ – עוֹשֶׂה לָהֶן מַעֲרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָן וְשׂוֹרְפָן.

ד׳ אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה: אַיְיתִי לִי בֵּי עַשְׂרָה, וְאֵימָא לָךְ קַמַּיְיהוּ: נְסָכִים שֶׁנִּטְמְאוּ, עוֹשֶׂה לָהֶן מַעֲרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָן וְשׂוֹרְפָן.

ה׳ הֲדַרַן עֲלָךְ כׇּל הַתָּדִיר

ו׳ מַתְנִי׳ דַּם חַטָּאת שֶׁנִּתַּז עַל הַבֶּגֶד – הֲרֵי זֶה טָעוּן כִּיבּוּס, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בְּנֶאֱכָלוֹת – שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ תֵּאָכֵל״. אֶחָד הַנֶּאֱכָלוֹת וְאֶחָד הַפְּנִימִיּוֹת טְעוּנוֹת כִּיבּוּס, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תּוֹרַת הַחַטָּאת״ – תּוֹרָה אַחַת לְכׇל הַחַטָּאוֹת.

ז׳ חַטָּאת פְּסוּלָה – אֵין דָּמָהּ טָעוּן כִּיבּוּס, בֵּין שֶׁהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וּבֵין שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר. אֵיזוֹ הִיא שֶׁהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר? שֶׁלָּנָה, וְשֶׁנִּטְמְאָה, וְשֶׁיָּצָאת. וְאֵיזוֹ הִיא שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר? שֶׁנִּשְׁחֲטָה חוּץ לִזְמַנָּהּ וְחוּץ לִמְקוֹמָהּ, וְשֶׁקִּיבְּלוּ פְּסוּלִין (וְזָרְקוּ) אֶת דָּמָהּ.

ח׳ גְּמָ׳ דַּם חַטָּאת (שֶׁמֵּתָה) [שֶׁנִּתַּז] כּוּ׳. וְאִי תּוֹרָה אַחַת לְכׇל חַטָּאוֹת, אֲפִילּוּ חַטַּאת הָעוֹף נָמֵי! אַלְּמָה תַּנְיָא: יָכוֹל תְּהֵא דַּם חַטַּאת הָעוֹף טָעוּן כִּיבּוּס? תַּלְמוּד לוֹמַר ״זֹאת״.

ט׳ אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא, אָמַר קְרָא: ״תִּשָּׁחֵט״ – בְּנִשְׁחָטוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

י׳ וְאֵימָא בְּנֶאֱכָלוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר – כְּדִכְתִיב: ״בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ תֵּאָכֵל״, אֲבָל פְּנִימִיּוֹת לָא! רַבִּי רַחֲמָנָא ״תּוֹרַת״.

י״א אִי הָכִי, אֲפִילּוּ חַטַּאת הָעוֹף נָמֵי! מִיעֵט רַחֲמָנָא ״זֹאת״.

י״ב וּמָה רָאִיתָ? מִסְתַּבְּרָא דְּחַטַּאת [בְּהֵמָה] פְּנִימִיּוֹת הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי – שֶׁכֵּן בְּהֵמָה, שְׁחִיטַת צָפוֹן, וְקַבָּלַת כְּלִי,

א׳ וְקֶרֶן, וְאֶצְבַּע, וְחוּדָּהּ, וְאִישִּׁים.

ב׳ אַדְּרַבָּה, חַטַּאת הָעוֹף הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי – שֶׁכֵּן חוּץ כְּמוֹתָהּ, וַאֲכִילָה כְּמוֹתָהּ! הָנָךְ נְפִישִׁין.

ג׳ רַב יוֹסֵף אָמַר, אָמַר קְרָא: ״יֹאכְלֶנָּה״ – לָזוֹ וְלֹא לְאַחֶרֶת; בְּנֶאֱכָלוֹת מִיעֵט הַכָּתוּב.

ד׳ וְאֶלָּא ״זֹאת״ לְמָה לִי? אִי לָאו ״זֹאת״, הָוֵי אָמֵינָא: ״יֹאכְלֶנָּה״ – אוֹרְחֵיהּ דִּקְרָא; קָא מַשְׁמַע לַן.

ה׳ רַבָּה אָמַר, אָמַר קְרָא: ״אֲשֶׁר יִזֶּה״ – בְּהַזָּאוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

ו׳ וְהָתַנְיָא: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בְּנֶאֱכָלוֹת! לְעִנְיַן מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה, אֲבָל לְעִנְיַן כִּיבּוּס – ״אֲשֶׁר יִזֶּה״ כְּתִיב.

ז׳ אִי הָכִי, ״אֶחָד הַנֶּאֱכָלוֹת וְאֶחָד הַפְּנִימִיּוֹת״?! ״אֶחָד הַפְּנִימִיּוֹת וְאֶחָד הַנֶּאֱכָלוֹת״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! תְּנִי: ״אֶחָד הַפְּנִימִיּוֹת וְאֶחָד הַנֶּאֱכָלוֹת״.

ח׳ אִי הָכִי, חַטַּאת הָעוֹף נָמֵי! מַיעֵט רַחֲמָנָא ״זֹאת״. אִי הָכִי, חִיצוֹנָה נָמֵי לָא! רַבִּי רַחֲמָנָא ״תּוֹרַת״.

ט׳ וּמָה רָאִיתָ? מִסְתַּבְּרָא חַטַּאת בְּהֵמָה הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי – שֶׁכֵּן בְּהֵמָה, שְׁחִיטַת צָפוֹן, וְקַבָּלַת כְּלִי, וְקֶרֶן, וְאֶצְבַּע, וְחוּדָּהּ, וְאִישִּׁים.

י׳ אַדְּרַבָּה, חַטַּאת הָעוֹף הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי – שֶׁכֵּן הַזָּאָה כְּמוֹתָהּ! הָנָךְ נְפִישִׁין.

י״א בָּעֵי רַבִּי אָבִין: חַטַּאת הָעוֹף שֶׁהִכְנִיס דָּמָהּ בְּצַוָּארָהּ בִּפְנִים, מַהוּ? צַוָּארָהּ כִּכְלִי שָׁרֵת דָּמֵי, וּמִיפְּסִיל;

י״ב אוֹ דִלְמָא כְּצַוַּאר בְּהֵמָה – ״מִדָּמָהּ״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְלָא בְּשָׂרָהּ? תָּא שְׁמַע: פִּירְכְּסָה וְנִכְנְסָה לִפְנִים וְחָזְרָה – כְּשֵׁירָה. הָא הִכְנִיסָהּ – פְּסוּלָה!

י״ג וְלִיטַעְמָיךְ, גַּבֵּי קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים דְּקָתָנֵי: פִּירְכְּסָה וְיָצְאָה לַדָּרוֹם וְחָזְרָה – כְּשֵׁרָה; הָא הוֹצִיאָהּ – פְּסוּלָה?!

י״ד אֶלָּא הַאי יָצְתָה לַחוּץ אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ; הָכָא נָמֵי יָצְתָה לַחוּץ אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ.

ט״ו בָּעֵי רַבִּי אָבִין: נִשְׁפַּךְ עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפָהּ, מַהוּ?

ט״ז אַצְרוֹכֵיה הוּא דְּלָא אַצְרְכֵיהּ רַחֲמָנָא כְּלִי שָׁרֵת, וְהִלְכָּךְ אוֹסְפוֹ וְכָשֵׁר; אוֹ דִלְמָא מִיפְסָל פְּסַל בֵּיהּ רַחֲמָנָא כְּלֵי שָׁרֵת, וְהִלְכָּךְ אוֹסְפוֹ וּפָסוּל?

י״ז אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: יָכוֹל יְהֵא דַּם חַטַּאת הָעוֹף טָעוּן כִּיבּוּס? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זֹאת״. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מִיפְסָל פָּסֵיל בֵּיהּ רַחֲמָנָא, תִּיפּוֹק לִי דְּהָא אִפְּסִיל לֵהּ בַּאֲוִיר כְּלִי!

י״ח אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: בְּמַדְבִּיק כְּלִי בְּצַוָּארָהּ.

י״ט בְּעָא מִינֵּיהּ לֵוִי: נִיתַּז מִבֶּגֶד לְבֶגֶד, מַהוּ? מִבֶּגֶד קַמָּא אִידְּחִי לֵיהּ לְכִיבּוּס, אוֹ דִלְמָא לָא?

כ׳ אֲמַר לֵיהּ: זוֹ שְׁאֵלָה! טָעוּן כִּיבּוּס. מִמָּה נַפְשָׁךְ; אִי אוֹסְפוֹ וְכָשֵׁר – הָא כָּשֵׁר. וְאִי אוֹסְפוֹ וּפָסוּל – אֲנָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא סְבִירָא לִי, דְּאָמַר: הָיְתָה (לוֹ) [לָהּ] שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וְנִפְסְלָה – דָּמָהּ טָעוּן כִּיבּוּס.