דברי המחבר באות רגילה; הגהות הרמ״א באות קטנה, בפתיחת «הגה».
א׳ הנושא אחת מחייבי לאוין אם הכיר בה יש לה עיקר ותוספת וכל תנאיה ומיהו מזונות אין לה אלא לאחר מותו אבל בחייו אין לה אפילו לותה ואכלה אינו חייב כלום (ואם זן אותה מעשה ידיה שלו) (נ"י פ' יש מותרות) ואם לא הכיר בה אין לה ק' ור' אבל תוספות יש לה ואין לה שום תנאי מתנאי כתובה ואפי' מזונות אחר מותו ואינו חייב בפרקונה ואפילו הכי אינו משלם פירות שאכל משלה ואפי' הם בעין אצלו ונכסים שהכניסה לו אם הם בעין בין נכסי מלוג בין נכסי צאן ברזל תטלם וכל מה שאבד או נגנב או כלה או נשחת מנכסי צאן ברזל אינו חייב לשלם וכל מה שאבד או נגנב מנכסי מלוג חייב לשלם:
ב׳ חייבי עשה אפילו לא הכיר בה דינה כחייבי לאוין שהכיר בה:
ג׳ איילונית אם הכיר בה הרי היא ככל הנשים ויש לה כתובה ותנאי כתובה וכן זוכה הבעל במה שזוכה בשאר הנשים ואם לא הכיר בה דינה כדין חייבי לאוין שלא הכיר בה:
ד׳ שניה בין הכיר בה בין לא הכיר בה דינה כדין חייבי לאוין שלא הכיר בה חוץ מנכסי צאן ברזל ונכסי מלוג שדינה בהם ככל הנשים:
ה׳ הממאנת אין לה מנה ומאתים אבל יש לה תוספות וחייב לזונה ולפדותה כל זמן שהיא תחתיו ואוכל פירותיה אבל אם הלך למדינת הים ולותה למזונותיה או לפדיונה ואח"כ מיאנה אינו חייב לשלם אף על פי שאכל פירותיה ואפי' הם בעין:
ו׳ קטנה היוצאת בגט דינה כגדולה היוצאת בגט:
מקור הטקסט: ספריא — Apei Ravrevei: Shulchan Aruch Even HaEzer, Lemberg, 1886 (Public Domain)
בבית דוד לומדים יחד — כל יום, במעגל.
הצטרפו למעגל הלימוד של בית דוד