זוהר, פקודי, סימן ל״ד

א׳ תָּא חֲזֵי, הַאי גָּמָל, הַיְינוּ רָזָא דִּכְתִּיב, (משלי י״ט:י״ז) וּגְמוּלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ, דָּא גְּמוּל דְּאִינּוּן חַיָּיבַיָּא, דִּכְתִּיב, (ישעיהו ג׳:י״א) אוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי גְּמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ. וְהַאי אִיהוּ גָּמָל, דְּקַיְּימָא לְאָכְלָא כֹּלָּא, וּלְשֵׁיצָאָה כֹּלָּא. וְהַאי אִיהוּ זַמִּין תָּדִיר לָקֳבֵל (נ"א לקטלא נ"א לחבלא) בְּנֵי נָשָׁא. וּבְגִין כַּךְ (רמ"ח ע"ב אמור ק"ו ע"ב) הַאי מַאן דְּחָמֵי בְּחֶלְמֵיהּ גָּמָל, אַחְמִיוּ לֵיהּ מוֹתָא דְּאִתְגְּזָרַת עָלֵיהּ, וְאִשְׁתְּזִיב מִנֵּיהּ.

ב׳ תָּא חֲזֵי, הַאי סִטְרָא דִּמְסָאֲבָא אִקְרֵי הָכִי, דְּגָרִים מִיתָא לְכָל עָלְמָא, וְהַאי הֲוָה דְּאַסְטֵי לְאָדָם וּלְאִתְּתֵיהּ, וְהַהוּא דְּרָכִיב עָלֵיהּ אִיהוּ סָמָאֵ"ל, וְאִיהוּ אָתָא לְמִטְעֵי עָלְמָא, וְגָרַם מוֹתָא לְכֹלָּא. וּבְגִין כַּךְ אָתָא וְשָׁלִיט עַל כֹּלָּא. אָדָם אִיהוּ אַמְשִׁיךְ לֵיהּ לְגַבֵּיהּ, וְכֵיוָן דְּאִיהוּ אַמְשִׁיךְ לֵיהּ לְגַבֵּיהּ, כְּדֵין אִיהוּ אִתְמְשָׁךְ אֲבַתְרַיְיהוּ, עַד דְּאַסְטֵי לוֹן. וּבְגִין כַּךְ אָמַר שְׁלמֹה, (משלי ה׳:ח׳) וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָה, דְּכָל מַאן דְּאִתְקְרִיב לְבֵיתָהּ, כְּדֵין אִיהִי נַפְקַת וּמִתְקַשְּׁרָת וְאִתְמַשְּׁכַת אֲבַתְרֵיהּ.

ג׳ וְעַל דָּא רִבְקָה, כַּד חָמָאת דְּהֲוָה לֵיהּ לְאִתְדַּבְּקָא בְּסִטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא. כֵּיוָן דְּחָמָאת לֵיהּ לְיִצְחָק בְּרָזָא דְּדִינָא קַשְׁיָא, וְחָמָאת דְּמֵהַהוּא סִטְרָא נָפַק דִּינָא אַחֲרָא תַּקִּיפָא, מִזּוֹהֲמָא דְּדַהֲבָא, כַּד חָמָאת הַאי, מִיַּד וַתִּפּוֹל מֵעַל הַגָּמָל, בְּגִין לְאִתְרַפוּיֵי מִן דִּינָא מֵהַהוּא זוּהֲמָא. כְּתִיב (ישעיהו ס״ו:ו׳) קוֹל יְיָ' מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאוֹיְבָיו, מֵהַהוּא זוּהֲמָא.