תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ל״ב

א׳ וְכוּלָּן שֶׁקִּיבְּלוּ אֶת הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ – אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ, יַחְזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל.

ב׳ קִיבֵּל הַכָּשֵׁר וְנָתַן לַפָּסוּל – יַחְזִיר לַכָּשֵׁר. קִיבֵּל בִּימִינוֹ וְנָתַן לִשְׂמֹאלוֹ – יַחְזִיר לִימִינוֹ. קִיבֵּל בִּכְלִי קֹדֶשׁ וְנָתַן לִכְלִי חוֹל – יַחְזִיר לִכְלֵי קֹדֶשׁ. נִשְׁפַּךְ מִן הַכְּלִי עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ – כָּשֵׁר.

ג׳ נְתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ; שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְסוֹד; נָתַן אֶת הַנִּיתָּנִין לְמַטָּה – לְמַעְלָן; וְאֶת הַנִּיתָּנִין לְמַעְלָן – לְמַטָּה; וְאֶת הַנִּיתָּנִין בִּפְנִים – בַּחוּץ; וְאֶת הַנִּיתָּנִין בַּחוּץ – בִּפְנִים; אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ – יַחְזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל.

ד׳ גְּמָ׳ ״שָׁחֲטוּ״ – דִּיעֲבַד אִין, לְכַתְּחִלָּה לָא.

ה׳ וּרְמִינְהוּ: ״וְשָׁחַט״ – שְׁחִיטָה בְּזָר כְּשֵׁרָה, שֶׁהַשְּׁחִיטָה כְּשֵׁרָה בְּזָרִים וּבְנָשִׁים וּבַעֲבָדִים וּבִטְמֵאִים. וַאֲפִילּוּ בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בַּכֹּהֲנִים?

ו׳ אָמַרְתָּ: וְכִי מֵאַיִן בָּאתָה – מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכׇל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ״;

ז׳ יָכוֹל אַף בִּשְׁחִיטָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה׳ וְהִקְרִיבוּ וְגוֹ׳״ – מִקַּבָּלָה וְאֵילָךְ מִצְוַת כְּהוּנָּה; לִימֵּד עַל הַשְּׁחִיטָה שֶׁכְּשֵׁרָה בְּכׇל אָדָם.

ח׳ הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ לְכַתְּחִילָּה נָמֵי; וּמִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנָא טְמֵאִים – דִּלְכַתְּחִילָּה לָא, גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִגְּעוּ בַּבָּשָׂר; תְּנָא: ״שֶׁשָּׁחֲטוּ״.

ט׳ וְטָמֵא דִּיעֲבַד שַׁפִּיר דָּמֵי?! וּרְמִינְהוּ: ״וְסָמַךְ... וְשָׁחַט״ – מָה סְמִיכָה בִּטְהוֹרִים, אַף שְׁחִיטָה בִּטְהוֹרִים! מִדְּרַבָּנַן.

י׳ מַאי שְׁנָא סְמִיכָה, דִּכְתִיב: ״לִפְנֵי ה׳״; שְׁחִיטָה נָמֵי, הָכְתִיב: ״לִפְנֵי ה׳״! אֶפְשָׁר דְּעָבֵיד סַכִּין אֲרוּכָּה וְשָׁחֵיט.

י״א סְמִיכָה נָמֵי – אֶפְשָׁר דִּמְעַיֵּיל יְדֵיהּ וְסָמֵיךְ. קָסָבַר בִּיאָה בְּמִקְצָת שְׁמָהּ בִּיאָה.

י״ב רַב חִסְדָּא מַתְנִי אִיפְּכָא: ״וְסָמַךְ... וְשָׁחַט״ – מָה שְׁחִיטָה בִּטְהוֹרִין, אַף סְמִיכָה בִּטְהוֹרִין. מַאי שְׁנָא שְׁחִיטָה? דִּכְתִיב: ״לִפְנֵי ה׳״,

א׳ סְמִיכָה נָמֵי כְּתִיב: ״לִפְנֵי ה׳״! אֶפְשָׁר דִּמְעַיֵּיל יְדֵיהּ וְסָמֵיךְ. שְׁחִיטָה נָמֵי אֶפְשָׁר דְּעָבֵיד סַכִּין אֲרוּכָּה וְשָׁחֵיט!

ב׳ הָא מַנִּי – שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי הִיא. דְּתַנְיָא: ״וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה׳״ – וְלֹא הַשּׁוֹחֵט לִפְנֵי ה׳. שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁיִּהְיוּ יָדָיו שֶׁל שׁוֹחֵט לִפְנִים מִן הַנִּשְׁחָט? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה׳״ – שׁוֹחֵט אֶת בֶּן הַבָּקָר יְהֵא לִפְנֵי ה׳.

ג׳ אָמַר עוּלָּא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: טָמֵא שֶׁהִכְנִיס יָדוֹ לִפְנִים – לוֹקֶה. שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּכׇל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְגוֹ׳״ – מַקִּישׁ בִּיאָה לִנְגִיעָה; מָה נְגִיעָה בְּמִקְצָת שְׁמָהּ נְגִיעָה, אַף בִּיאָה בְּמִקְצָת שְׁמָהּ בִּיאָה.

ד׳ אֵיתִיבֵיהּ רַב הוֹשַׁעְיָא לְעוּלָּא: מְצוֹרָע שֶׁחָל שְׁמִינִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, וְרָאָה קֶרִי בּוֹ בַּיּוֹם, וְטָבַל –

ה׳ אָמְרוּ חֲכָמִים: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין טְבוּל יוֹם אַחֵר נִכְנָס, זֶה נִכְנָס; מוּטָב יָבוֹא עֲשֵׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת, וְיִדְחֶה עֲשֵׂה שֶׁאֵין בּוֹ כָּרֵת.

ו׳ וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: דְּבַר תּוֹרָה – אֲפִילּוּ עֲשֵׂה אֵין בּוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּבֵית ה׳ לִפְנֵי הֶחָצֵר הַחֲדָשָׁה״ – מַאי ״חָצֵר הַחֲדָשָׁה״? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁחִידְּשׁוּ בָּהּ דְּבָרִים (הַרְבֵּה), וְאָמְרוּ: טְבוּל יוֹם אַל יִכָּנֵס לְמַחֲנֵה לְוִיָּה.

ז׳ וְאִי אָמְרַתְּ בִּיאָה בְּמִקְצָת שְׁמָהּ בִּיאָה, הֵיכִי מְעַיֵּיל יְדֵיהּ בִּבְהוֹנוֹת? אִידֵּי וְאִידֵּי עֲשֵׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת הוּא!

ח׳ אֲמַר לֵיהּ: מִטּוּנָךְ – שָׁאנֵי מְצוֹרָע, הוֹאִיל וְהוּתַּר לְצָרַעְתּוֹ הוּתַּר לְקִירְיוֹ.

ט׳ אָמַר רַב יוֹסֵף, קָסָבַר עוּלָּא: רוּבָּן זָבִים וְנַעֲשׂוּ טְמֵאֵי מֵתִים; הוֹאִיל וְהוּתְּרוּ לְטוּמְאָתָן – הוּתְּרוּ לְזִיבָתָן.

י׳ אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִי דָּמֵי?! טוּמְאָה אִישְׁתְּרַאי, זִיבָה לָא אִישְׁתְּרַאי!

י״א אֲמַר לֵיהּ, דִּלְמָא הָכִי קָאָמַר מָר: רוּבָּן טְמֵאֵי מֵתִים וְנַעֲשׂוּ זָבִים; הוֹאִיל וְהוּתְּרוּ לְטוּמְאָתָן – הוּתְּרוּ לְזִיבָתָן? אֲמַר לֵיהּ: אִין.

י״ב וְאַכַּתִּי לָא דָּמֵי; מְצוֹרָע – הֶיתֵּירָא הוּא, הוֹאִיל וְאִישְׁתְּרִי אִישְׁתְּרִי. טוּמְאָה – דְּחוּיָה הִיא, לְהָא אִידְּחַאי לְהָא לָא אִידְּחַאי!

י״ג אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אַדְּרַבָּה, אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא! מְצוֹרָע – הֶיתֵּירָא הוּא, לְהָא אִישְׁתְּרַאי וּלְהָא לָא אִישְׁתְּרַאי; טוּמְאָה – דְּחוּיָה הוּא, מָה לִי חַד דִּחוּיָא מָה לִי שְׁתֵּי דְּחִיּוֹת?